21 נספטמבר 2008
כשחזרנו לרישיקש אחרי גנגוטרי, היו שם המון משפחות עם ילדים בכל הגילאים. בילינו שעות רבות בהחלפת מידע על יעדים בהם היינו וקבלת טיפים על דרמסלה. בלילה הגיעו רזי ועירית שחזרו גם מגנגוטרי רק שהם לא נתקעו בדרך. היות ולא היה להם מקום לישון הזמנו אותם לישון בחדר שלנו והילדים בפעולת גרילה שכללה סחיבת שמיכות וכריות מהארמון שלמעלה סידרו להם מצע לשינה.
בבוקר נפרדו שוב דרכנו והם המשיכו דרומה.
בצהריים יצאנו שוב לגנגה לטבילת פרידה יחד עם משפחה נחמדה מירושלים שפגשנו בערב הקודם. הפעם לשם שינוי המשפחה כללה בני נוער וכולם בילו בנעימים על החוף.
אחרי שרזנו שוב את כל הבוקר לתוך שקיות הבד שתפרתי ואחרי שנפרדנו והצטלמנו עם הצוות בסוויס קוטג', לקחנו ריקשה לתחנת הרכבת ברישיקש. השעה היתה 16:00 אחר הצהריים. שוחחנו עם זוג אנשים שבדיוק חזרו ממסע עליה לרגל עם האפר של אב המשפחה והם חוזרים לאזור ג'אמו קשמיר, ירון שיחק טאקי עם זוג תיירים נחמד והנסיעה נמשכה בנעימים. באחת התחנות עלה אדם לבוש בגלימותף עם חרב ענקית על ירכו וטורבן בגודל של מכונית כרוך על ראשו. ירון כירכר קצת סביבו עד שהאיש נרדם. הבטחנו לו שנפגוש עוד כאלו כאשר נהיה באמריצר בירת הסיקים.
התעוררנו משינה חטופה בשלוש לפנות בוקר על מנת לרדת בתחנת צ'אקי באנק בפתנקוט. מפתנקוט היינו אמורים לקחת רכב לדרמסלה. אחרי מיקוח עם הגיפים בחניה ויתרנו על הנסיעה בהם והחלטנו לנסות לקחת אוטובוס. ריקשה העבירה אותנו לתחנה אחרת בה עלינו על אוטובוס מקומי שהיה מאוד זול אבל הטלטלנו בדרך משעה 5 לפנות בוקר עד כמעט 9.
כשהאיר היום ראינו שאנו נוסעים בשטח מישורי, שונה לחלוטין מהנוף בו היינו עד כה. האוטובוס חלף דרך עיירות שנראו הרבה יותר נקיות ומטופחות מאשר בשאר המקומות בהם היינו עד כה. כשהגענו לאזור דרמסלה, התחיל יער אורנים דליל, הדרך התפתלה למעלה, למעלה. מעלינו התנשאה שוב ההימלייה בפסגות שחלקן מושלגות.
על מנת להגיע למקלאוד גנג' המושבה הטיבטית לקחנו עוד רכב שהוריד אותנו באמצע השוק היות והוא התקלקל פתאום.
ירדנו ומצאנו בית קפה נחמד לארוחת הבוקר בו גם גילינו שיש אינטרנט אלחוטי.
וכך ישבנו לנו מול נוף נפלא, שוחחנו עם כל מי שהיה ער בשעות האלו והרגשנו שהגענו לעיירת נופש שווצרית.
מעיין התחיל להרגיש לא טוב ועד שמצאנו ריקשה על מנת לסע לבאגסו שהיא כפר קטן קצת מעל מקלאוד הוא קדח מחום.
הגענו לבאגסו ומצאנו מלון נחמד עד נוף, מקלחות חמות והבטחה שנוכל לבשל במטבח של העובדים שהיה בשלד בניין עטוף בבדים.
גור יצא להרצאה של הדלהי למה במקדש יחד עם שחם ואופיר. כשחזרו שחם התחיל להרגיש לא טוב וכך עברו מספר ימים בהם חצי מהילדים בילו במיטה.
אני וירון הסתובבנו לנו בבאגסו שהיא בעיקר רחוב עם חנויות בגדים ומסעדות. פגשנו את ליאור שהוא בחור מתוק בן 6 ואת אמא שלו שרה. יצאנו עם שניהם למלקאוד לסיבוב. בדרך כששני הילדיםת קיפצו בדרך ירון פתאום צנח מהכביש לתוך סבך. מזל שהיו שם שיחים כי אחרת הוא היה צונח הרבה למטה.
בעקב אחרי יום עמוס של השתוללות עם ליאור הוא הרגיש מאוד לא טוב. וכך מספר הילדים הבריאים שלנו הצטמצם לאחד – אופיר.
גור גם כן פיתח מחלה והלך ונחלש.
הילדים התאוששו והתחילו קורס צורפות בהתלהבות רבה. אופיר כיכב והכין טבעת ותליון מרהיבים. מאוחר יותר הכין גם נזר מפואר לראש משובץ באבנים. אני התחלתי ללמוד הינדי אצל סוניל.
ביום ראשון 28 אוקטובר החלטנו לצאת לטייל באזור ויצאנו לכיוון דרמקוט. בדרך ראינו התרחשות מוזרה עם כלבים ווטרינרים וכרזות שמכריזות על חיסוני כלבת. אזור דרמסלה ידוע כנגוע קשות בכלבת (ידענו זאת עוד מהארץ ולכן התחסנו). פניתי אליהם והצעתי את עזרתי ולכן הילדים וגור המשיכו לדרמקוט (הכפר השכן) ואני נשארתי לסיבוב לכידת כלבים וחיסונם.
אחרי שחזרתי פגשתי שוב את מעיין ואופיר והלכנו למסיבת הבאגסו מלה שהיתה אירוע נחמד שאותו ארגנו צעירים בני המקום. היו ריקודי עם מקומיים, הופעות מוזיקה מקומית, הם חילקו צ'אי ומן דייסת סולת מקומית והיתה גם תזמורת סרג'נט פפר כזו מצחיקה. בסוף הייתה מסיבת ריקודים סוערת.
למחרת התחלנו כל המשפחה בקורס יוגה אצל מהינדרה הקרוי מאי. כל בוקר עלינו במעלה הרחוב לאוהל בו התקיימה היוגה.
בתאריך 2 אוקטובר עברנו דירה לבית נחמד עם שני חדרים ומטבח. חדר הילדים נמצא בקומת גלריה נרחבת שאליה עולים עם מדרגות עץ, בחוץ יש רחבת ציפחה ודשא קטן שממנו רואים נוף נפלא של עמק ויער ודרמקוט.
התבייתנו לנו בחזרה והחלטנו שמכאן אנחנו לא זזים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה