איך ירדה הגנגה לאדמה
פעם אחת, לפני הרבה, הרבה זמן האלים והשדים נלחמו זה בזה. לשדים היתה תוכנית – הם התחבאו באוקיינוס במשך היום ובלילה הם הגיחו מהים ותקפו את האלים. האלים שפחדו שהשדים ינצחו אותם בצורה כזו פנו לאיש הקדום אגאסטיה לעזרה. אגסטה פתר להם את הבעייה בכך ששתה את כל מי האוקיינוס. כאשר לדשים לא היה מקום להתחבא בו, האלים ניצחו אותם בקלות. אז פנו האלים לאגסטייה וביקשו שיחזיר את האוקיינוס בחזרה. אגסטיה אמר שאינו יכול היות והוא כבר עיכל את האוקיינוס. לאנשים על פני האדמה לא היו מים היות והאוקיינוס היה ריק האלים פנו אז לווישנו הבורא וביקשו ממנו להביא מים לאדמה. וישנו הבטיח להם שהנהר גנגה שזרם בשמים תרד לאדמה.
בינתיים בתקופה זו היה מלך אחד בשם סאגארה שהיו לו ששת אלפים בנים. המלך סגרה החליט לכבוש את כל העולם לפי המנהג שהיה רווח באותה תקופה היו שולחים סוס לבן לפני הצבא. בכל מקום אליו היה הסוס מגיע, המלך של אותו המקום היה צריך להילחם בצבא או להיכנע. בדרךב זוב הצליח סגאגרה לכבוש את כל העולם ונהפך למלך הכי חזק.
אינדרה, מלך השמים פחד שדאגארה יכבוש גם את השמים ועל מנת לעצור אותו, אינדרה לקח את הסוס הלבן והחביא אותו באשרם של הקדוש קאפילה. סאגארה שלך את בניו לחפש אחר הסוס. הבנים הגיעו לאשרם של קאפילה כאשר הוא בדיוק היה שקוע במדיטציה עמוקה והפריעו לו. קאפילה שזעם מאוד על ההפרעה שרף את כל הבנים במבט אחד.
סאגארה שכאב מאוד את מות בניו החליט לטהר את נשמותיהם (כפי שמקובל) אולם לא היו מים בעולם ורק מימי הגנגה יכלו לטהר את אפר הבנים. היה צורך להביא את גנגה לאדמה. סאגארה התחיל לבצע טקס בקשה על מנת לרצות את האל ברהמה, אולם הוא מת לפני שהצליח להשלים את הטקס. נכדו המשיך אחריו את הטקס וכך הלאה והלאה במשך שבע דורות.
הצאצא השביעי של סאגרה אשר שמו היה באגיראטה הצליח לרצות את ברהמה. ברהמה הבטיח לבאגיראטה שהוא ימלא את בקשתו וביקש מגנגה לזרום למטה לאדמה. אבל גנגה לא הסכימה לעזוב את השמים ולרדת לארץ. היא איימה שהיא תרד לאדמה לאדמה ותהרוס הכל בזרם החזק שלה. רק השיער העוצמתי של שיווה יוכל לשלוט בכוחה של גנגה.
באגיראטה פנה לשיווה וביקש ממנו לעזור לו. שיווה פרש את שערו וכיסה את השמים. ברגע שגנגה זרמה למטה, הוא אסף את מימיה בתוך שערו וקשר אותם. גנגה זרמה מתוך שערו של שיווה בהמון זרמים קטנים ועקבה אחרי בגיראטה למקום בו היה מונח אפרם של אבותיו. בגלל שהיתה צעירה היא זרמה בחוסר זהירות והציפה בטעות את האשרם של הקדום ג'אהנו. גיהנו בדיוק ביצע טקס אש שנקרא יאג'נה. גנגה כיבתה את האש של הטקס. גיאנו כנס מאוד ובלע את גנגה.
אבל, אחרי ששמע איזה תהליך ארוך נעשה על מנת להביא את גנגה לאדמה, הוא הסכים לשחרר אותה. הוא חתך את מותנו השמאלית וגנגה זרמה מתוכו מאז קוראים לגנגה גם גאנוווי – ביתו של גאינו.
גנגה זרמה הלאה וטיהרה את האפר של אבותיו של גאגירטה. לכן קוראים לגנגה גם באגיראטי. לאחר כן, זרמה גנגה ומלאה את האוקיינוס הריק שנקרא מאז סאגארה על שמו של המלך.
ומאז יש לאנשי האדמה מים.
ירון ואני יצאנו ליום אלים. נחושים בדעתנו לגלות את המסתורין של האלים, האלות, המקדשים והטקסים ירדנו שנינו ביחד לרם ג'ולה. דבר ראשון ניסינו להיכנס לכל המקדשים שראינו בדרך. חלצנו נעלים בכניסה, נכנסנו, עשינו סיבוב סביב הפסלים המקושטים ויצאנו, שוב נעלנו נעלים והמשכנו למקדש הבא. לא היה לנו ברור האם האיש ההדור במרכבה הוא רמה או קרישנה או שיווה.
אז החלטנו לקנות ספר עם הסיפורים והתמונות. בחנות הראשונה מצאנו ספר מצוייר אבל הדמויות נראו יותר מידי קומיקס. קנינו שתי חוברות נחמדות אחת על אגדות וישנו ואחת על רמה – שמתארת את כל אפוס הרמיאנה עם תמונות צבעוניות יפות.
בחנות הבאה פגשנו את רקפת שהמליצה לנו על סמוסה מתוקות. אחרי שקנינו את המיתולוגיה ההודית – 365 סיפורים קצרים עם תמונות, עברנו לחנות הסמוסה, ישבנו מול הגנגה וקראנו ביחד את הסיפור הבא "איך ירדה הגנגה לעולם". הגנגה זרמה לה מאחורינו ואנחנו שקענו בנפתולי העלילה. בסוף הסיפור ובסופן של שתי סמוסות מלאות שוקולד בננה ועוד אחת עם שוקולד קוקוס, ארזנו את הספרים וחזרנו דרך הגשר. בדרך ניסינו לקנות חולצה שעליה מצוייר שיווה, אבל מצאנו רק חולצה גדולה עם גאנש הפיל, חולצה עם קרישנה שאז עדיין לא אהבנו אותו. ירון החליט ששיווה הוא האל שלו – הוא חזק, הוא נראה טוב ויש לו כוחות אדירים. לבסוף מצאנו חולצה כתומה עם המנטרה "אום נמה שיווה יה" והדפסה של שיווה ופרווטי. ירון מיד קנה אותה, לבש אותה וכך לבוש בכתום ואדום חזרנו למלון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה