גור מספר: באבא פארסקר היה מנהל בית ספר במדרה במשך 38 שנים. כיום הוא פנסיונר של משרד החינוך. לפני 20 שנה עת עזבו הוא ואשתו את בית הוריו לאחר מותה של אמו, החל בנטיעות של עצי פרי ותועלת מסביב לביתו. כיום קיים במקום ג'ונגל סבוך ומגוון של עצים, שיחים ומטפסים בינהם: דקלי קוקוס ובטלנאט, עצי מנגו עתיקים ענקיים אותם נטע סבו, עצי ספודילה, קינמון, ציפורן, מוסקט, עץ הלחם, ג'ק פרוט, סנדל ווד, לימטה, לימון ענק, בננות, אננס, גויאבות סגולות, קרמבולה משני סוגים (עגול וכוכב) ועל העצים ובינהם מטפסים בעיקר פילפל שחור, פסיפלורה אחת צהובה (לא טעימה במיוחד).
כל השטח מכוסה בחיפוי עבה של עלים וקליפות אגוזי קוקוס, מרוצף בבורות ותעלות לאגירת מים והחדרתם כך שהבאר שהיתה יבשה לפני כן מספקת עתה את כל תצרוכת המים שלהם לגאוותם הרבה.
כל הפסולת של אחד ממלונות הפאר מגיעה אליהם ובאבא והפועל שלו קוברים את הניילון, שולחים את הפלסטיק והברזל למיחזור ומכינים קומפוסט מהחומר האורגני והניירות לשימוש עצמי ומכירה לזרים.
המוצרים הנוספים שהם מייצרים ומוכרים הם: כורכום וזנגוויל, פלפל שחור, בטלנאט ללעיסה, קוקוס יבש, שמן קוקוס, עוגת קוקוס (מהשאריות שנשארות אחרי מיצוי השמן), מוסקט וקליפתו ובנוסף עציצים ובהם שתילי עצים: מנגו, ג'ק פרוט ועץ הלחם.
את כל הירקות באבא מגדל בעציצים בגלל שורשי העצים, יש לו צ'ילי, באזיליקום, עגבניות, פלפלים ומלפפונים.
אולם, באבא ומשפחתו אוכלים רק את שאריות התוצרת מהחלקה – העטלפים, הסנאים והקופים לא משאירים אף גויאבה, משאירים מעט מאוד מנגו וספודילה, גם זבובי הפירות מחסלים את הגויאבות והסאפודילה.
חלקה העליון של החווה הוא מדרון צחיח מכוסה בעצי קשיו (שנטעו הפורטוגלים בכל גואה למניעת סחף). באבא מצליח לאסוף רק מעט מחלקתו כי את הרוב קוטפים מהגרי העבודה מקרנטקה שהשתקעו בגואה ולא שועים לבקשתו לעזוב את חלקתו.
באבא לא הראה שום כעס או תסכול מכל ה"שותפים", לדוגמא: ראיתי את מנהרת הבוץ של הטרמיטים על עץ רימון קטן בן 20 שנים. אינסטנקטיבית שברתי את המינהרה ובאבא היה מזועזע והסביר לי שהן עוזרות לסניטציה בחלקה.
בכלל התחושה היתה של קבלה שלווה של הסביבה על כל מרכיביה.
כאשר הגעתי לחווה, באבא לא שאל אותי דבר וסייר והראה לי את כל הגן שלו בגאווה רבה ולא ביקש דבר בתמורה. בצהריים כאשר רציתי לחזור למשפחה, הם התעקשו כי אשאר לארוחת הצהריים. כאשר ניסיתי לשלם דבר מה, הם אמרו שיש פתגם בהינדי שאומר "האורח הוא האלוהים וכבוד לנו הוא לשרת אותו", כך שבעצם הם אמרו שהם צריכים לשלם לי. סיפרו גם שמחלקת התיירות של גואה אימצה משפט זה בעקבותיהם.
באבא סיפר שכולם אומרים שהוא טיפש, מגדל בדרך משונה ביותר, אבל הוא אומר שלא איכפת לו. כשסיפרתי לו שמה שהוא עושה נקרא פרמקלצ'ר וזו מגמה שתופסת תאוצה בעולם, אחר כך הוא דרש ממני לספר זאת לבת אחיו. כשהגעתי ביום אחר לביקור, הגיס הראה לי חוברת שהם הדפיסו מהאינטרנט ודיקלם את עיקרי השיטה בצורה מעמיקה וידענית.
הארוחה היתה חוויה קולינארית מרתקת. היה מעניין לראות את תהליך ההכנה שכלל ניקוי דגים בסכין המחובר להדום. הגיסה, אישתו של האח הצעיר של באבא, ישבה על ההדום ובמספר מצומצם של תנועה, תוך מספר דקות ניקתה את כל הדגים. חתול שמן ואנטיפט ישב בצד וזלל את שאריות הדגים שהגיסה זרקה לו כחלק משיגרה משותפת שלהם. העורבים ישבו קרוב על הענפים הנמוכים וקרקרו. כשהחתול שבע, הוא זז הצידה והם ירדו ואכלו בעוד הוא מתלקק בשובע.
בארוחה, ישבנו אנו הגברים בלבד, הגיסה שירתה אותנו, הגישה ומזגה מים וחלב קוקוס, לי בשביל למתן את החריפות של המזון ולהם מזגה חלב קוקוס בצבע סגול שהוא תערובת חמוצה,חריפה שמיועדת להורדת כולסטרול. אישתו של באבא, הגיסה וביתה לא אכלו איתנו. לשאלתי מדוע הנשים לא אוכלות איתנו, באבא ענה שככה זה, חלק מהמסורת.
שמחתי הגדולה במציאת החווה היתה שאולי אוכל לעבוד קצת. באבא לימד אותי לקלף אגוזי קוקוס מהקליפה הירוקה העבה על סכין ניצב באורך 70 ס"מ. אחרי 3-4 אגוזים הוא שלח את גיסתו שתבקש ממני להפסיק. לא ברור לי האם לא היה לו נעים שאני עובד.
רק אחרי הביקור, הבנתי ששתיית מיץ אגוזי הקוקוס לאחר שהם נקטפים ירוקים הוא שימוש מוטעה, היות וזה ניצול הדקל רק כמטהר מים ולא בתור מקור חשוב מאוד לשמן וחלבון (כאשר נותנים לאגוז להבשיל).
קצת על המשפחה: משפחתו של באבא היתה מבעלי האדמות באזור ארמבול. היו להם שטחים גדולים מאוד שהוחכרו ברובם לחקלאים לאורך דורות. סבו של באבא היה בעל אדמות ואביו מדריך חקלאי קונבנציונאלי. לבאבא ולאשתו (שהיתה גם מנהלת בית ספר גדול עד שיצאה לגמלאות בגיל 55) אין ילדים. יחד איתם גרים האח הצעיר של באבא ואישתו ושני ילדיהם הבן בן ה 18 והבת בת ה 16. אח נוסף הוא רופא והוא מתגורר בבית הגדול המקורי לא הרחק משם יחד עם אשתו הרופאה.
ב 1961 כאשר הפורטוגלים עזבו את גואה והיא צורפה להודו, נערכה באזור רפורמה אגררית והקרקעות נלקחו מהם וניתנו לחוכרים. מאז הפסיקו החוכרים לעבד את הקרקע כי יותר משתלם לעבוד בתיירות והקרקעות עומדות בשיממונן. באופן מפתיע לא שמעתי שמץ תרעומת מבאבא בנוגע לכך.
חזרתי נרגש ונפעם מהחווה ואנשיה. חזרתי שוב עם המשפחה לביקור וארוחה.
החווה בגואה:
Parsekar organic farm
Email: sourabhanant@hotmail.com phon: (0832)2247281
