יום שלישי 14 אוקטובר 2008
"שני נזירים יצאו למסע. הם הגיעו לנהר ופגשו לגדתו אישה שרצתה להגיע לצד השני אולם לא יכלה. אחד הנזירים העלה אותה על גבו וחצה עימה את הנהר, הנזיר השני הזדעזע מן המעשה (כי אסור לנזירים לגעת באישה), בדרך למנזר הוא רטן באוזני הנזיר הראשון על חומרת המעשה. בערב, כשהגיעו למנזר פנה הראשון ואמר לשני – אני השארתי את האישה מאחורי על גדת הנהר אך אתה עדיין סוחב אותה עימך....."
כשהגענו לנהר בתחתית העמק חשבנו שהגענו לחנייה ממנה נצא למסלול ההליכה הכולל מעבר בתוך מים גועשים על מנת להגיע למעיינות החמים. היה זה לאחר נסיעה של כשעה וחצי בין כפרים קטנים בהם בתי חווה מטוייחים באדמה, שדות אורז ענקיים שזה עתה נקצרו ובהם מפוזרות ערמות ענק של קש. בתוך הנהר הכחול היו סלעים רבים ומישהו אפילו סידר את הסלעים בשורה כך שאפשר לדלג מאבן לאבן ולחצות את הנהר.
אך תחת זו הג'יפ פנה לתוך הנהר, חצה אותו לקול מצהלות הילדים ולצערה של לילך שרצתה ללכת את הדרך. נסענו עם הג'יפ והתברר לנו שהוא לוקח אותנו עד המקום. חנינו ברחבת עפר ליד המקדש בו כלוא המעיין בתוך בריכת בטון עתיקה מקורה.
הילדים נכנסו מיד למים החמים, והשתעשעו עם אוסטרלים שהגיעו גם. די מהר הגיע למקום המשגיח שסיפר שקוראים לו שיווה ואבותיו הם אלו שבנו את המקדש לפני כ 500 שנה. הוא ביקש מאיתנו להוציא החוצה את הנעליים מהמתחם ולא להיכנס ביחד גברים ונשים.מעיין פרש את ארוחת הצהריים אותה הכנו מבעוד מועד ואז הגיע גם שחם שיחד עם עוד מספר אנשים שהה בבית סמוך לקורס רייקי. אחד האוסטרלים ישב על מדרגות השיש וצייר את שיווה (המשגיח של המקדש). ירון ואלון התעניינו בציור וירון ביקש שייצר גם אותו.
אחרי הארוחה יצאנו ברגל לנהר הסמוך. בדרך חלפנו על פני בית החווה של שיווה שבדיוק עסק בדיש של אורז בעזרת שתי פרות חסומות פה. הבתים היו מדהימים, מחופים בבוץ, עטויים גגות ציפחה וגם רחבה גדולה כבושה מאדמה.
כשהגענו לנהר הילדים נכנסו מיד למים, טיפסו על הסלעים הענקיים והתגלצו במורד הזרמים. רק שלושה באפלו שגם רצו להתרחץ הוציעו אותם משם.
בינתיים נשמע קול חצוצרות ותופים מהדרך. התברר שזו תהלוכת חתונה כנראה בדרך למקדש. הצטרפתי אליהם וחזרתי למקדש בדיוק בזמן לראות את החתן שחבוש בכובע מקושט ואת הכלה מכוסה בגלימות אדומות עם זהב סוחבת שרשרת פעמונים גדולה. הפמליה עברה ליד המעיין, כל האנשים נגעו במים והיזו אותם מעל לראש ואז החתן והכלה נכנסו למקדש. אחרי טקס בפנים הם סבבו אותו באיטיות מספר פעמים.
כשחזרתי לחוף, מספר גברים שהיו שם ניסו לשוחח עימי וזו הייתה הזדמנות להתאמן בהינדי. פרט לעובדה שלי יש 4 בנים ושגם הם 4 אחים ושהם באו לחתונה לא הצלחנו לשוחח יותר מידי.
הם הזמינו אותנו לבוא לאכול בחתונה, אבל היה קשה להוציא את הילדים מהמים והבוץ כך שבסוף יצאנו בדרך חזרה. מעיין ואופיר הספיקו להצטלם ליד באלת קש עגולה ענקית בשביל לשלוח למשפחת רתם-פנקס שבדיוק שלחו תמונה כזו מקרואטיה.
כשחזרנו החלטנו לא לוותר על חציית הנהר וביקשנו מהנהג שיעצור לפני הנהר כך שהילדים יוכלו לדלג על האבנים. הג'יפ חצה במים ומעיין אמר "כמו באפריקה".
חזרנו לארוחת ערב מדהימה שרונן הכין וכולנו צנחנו למיטה בשמונה וחצי בערב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה