המלחמה התחילה כבר מספר ימים קודם בפיצוצים חזקים בפינות שונות של העיר. כל פיצוץ הקפיץ אותנו לתיקרה. היו גם אורות אבל בעיקר נפצים חזקים. ביום עצמו חלפנו מהר עם האופניים לצד השני של האגם. הערב התחיל. כל צד הוציא את התחמושת שלו. אופיר הביא כמה טילים שורקים ארוכי טווח אותם ניסה כבר בערב הקודם. כריס ערך על השולחן את הארטילריה שלו – קופסאות על קופסאות בגדלים שונים ובצורות שונות. כולנו ישבנו בטרסה מעל האגם וחיכינו. בהתחלה שמענו את צלצולי הפוג'ה (טקס), לאט לאט נדלקו נרות על כל הגטות מסביב לאגם, מאות נרות בכל גאט ועל המדרגות ופתחי הבתים ועל הגגות, אורותיהם משתקפים במימי האגם. ואז השתרר שקט, הצלצולים הפסיקו.
פיצוצים התחילו, מזרקות אור על המדרגות, מישהו ירה ומצד שני ענו לו. הפיצוצים המשיכו והמשיכו, מידי פעם עלה זיקוק מאיר לשמים, כריס, הילדים ועוד אורחים עברו לחצר ליד והתחילו לשגר זיקוקים ונפצים. ירון וליאור נופפו בזיקוקים על מקל ואנחנו ישבנו בחוסר נוחות שהלך וגבר עד שהפך למועקה קשה ורצון לברוח למקום שפוי יותר.
החלטנו לנסות לחזור למלון. גור העמיס את ירון על האופניים, אופיר ומעיין יצאו גם ושחם ואני היינו אמורים לחצות את העיר רגלית. הסתתרנו בפתח הדלת מציצים לסימטה לראות אם השטח פנוי. יצאנו בריצה והגענו עד לפיקוס הקדוש הגדול שבפינה. ממול עמדו מספר נערים שזרקו פצצות, חיכיתי ואז רצתי מהר בשביל לעבור לפני הפיצוץ הבא. שחם נשאר מאחור אבל אחרי חצי דקה הצטרף אלי. המשכנו לאורך כמאה מטר שקטים ואז נסנו לצד השני של הרחוב כאשר אישה אחת הציבה מזרקה במרפסת ביתה ונסוגה לאחור. הגענו לפינת השוק והחלטנו לעקוף משמאל. חבורות חבורות זרקו נפצים ולא הצלחנו לעבור. נסוגנו לאחור וניסינו להגיע לצד השני מסתתרים מאחורי מכונית. כשהצלחנו לחלוף על פני החבורה ולהגיע לשוק שנראה די פנוי אמרתי לשחם שאני מרגישה כמו במשחק מחשב – רצים, עוצרים לפני שמשהו מתפוצץ וממשיכים הלאה. שחם אמר שהוא מרגיש כמו בסיוט ולא כמו במשחק.
השוק היה יחסית שקט רק מספר נפצים. כשהגענו לרחוב של המלון ידענו שהוא יהיה הומה ואכן היו די הרבה משפחות עסוקות בזריקה והצבת זיקוקים. עברנו אותם ונכנסנו למלון. הצטרפתי לגור ומעיין על הגג – צופים בהמשך.
הפיצוצים המשיכו גם למחרת, מותירים אותנו מותשים ועצבניים עם חשק לחנוק כל אחד שזורק נפץ לידנו – לקח לנו יומיים להתאושש מהדיוואלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה