הגעה 28 אוגוסט 2008
אחרי נסיעה בת כשעה בדרך משובשת להפליא במהלכה נותרנו רק גור אני וירון ערים, הגענו לעיר רישיקש והמשכנו בנסיעה לאזור המקדשים ובתי הארכה בו נמצאים שני גשרים החוצים את הגנגס – רם ג'ולה ולאקסמן ג'ולה. תכננתי להגיע שוב לאזור בו הייתי לפני שבע שנים שזו הגדה הגבוהה בלקסמן ג'ולה . האזור רחוק מהמולת התיירים והמכוניות, מלא בתי הארחה ציוריים ומפנקים בתוך יער ירוק. בקושי מצאנו מקום היות והאזור היה די מלא. האזור התפתח מאוד והמלון הפשוט בו הייתי הפך למפואר, השביל הפך לדרך כבושה ונוספו עוד הרבה גסט האוסים. אחרי חיפושים מצאנו שני חדרים ב
New Swiss bandore cottage
בו מסעדה בשם אואזיס שהתגלתה כמצויינת.
אחרי מנוחה ירדנו לרם ג'ולה ראות את טקס הארטי ליד הגנגס. הנהר ענקי וזורם ממש חזק. חצינו גשר תלוי ארוך מלא, מלא קופים. הקופים היו בכל הגדלים. קבוצה של אנשים האכילה את הקופים וקוף אחד תפס לאיש את האצבע.
ירון הזדעזע מקבצנים שהיו מעוותי גוף לפי תיאורו, להרבה מהם חסרה עין, או שהרגליים היו מנוונות.
הלכנו ברחוב מלא חנויות מזכרות עד לרחבה מרוצפת שיש ליד הנהר. הטקס התחיל אחרי זמן רב וכלל צ'אנטים ארוכים, ארוכים. בסוף הטקס הודלקה אש בצלחות מתכת ובמנורות מתכת בצורת נחש. האנשים נכנסו לאסטזה ושרו והניעו את הצלחות במעגלים. בשיא הטקס השיטו צלחות עלים מלאות בפרחים, עם קטורת ונר מודלק בנהר.
בגלל שהנהר זרם כל כך מהר, רוב המינחות התהפכו די מהר !
למחרת 29 אוגוסט קבענו עם נעמה ויוחאי ללכת למפלים. אמרו לנו שיש מפלים קרובים, קצת יותר רחוקים וממש רחוקים. ירדנו ללקסמאן ג'ולה עם ריקשה, חצינו את הגשר אל מול המקדשים הגבוהים (13 קומות) ופנינו שמאלה בדוכנים. הרחוב המה עולי רגל, רוכלים ומכל עבר נשמעה מוסיקה דתית מהדוכנים. עצרנו ליד כמה אלים שהוצגו לבושים יפה, קנינו אננס ומיץ מנגו והמשכנו בדרך. הלכנו בכביש מפזרים קליפות אננס לפרות, יצאנו והמשכנו ללכת על הכביש כאשר מימיננו הגנגס השוצף ומשמאלנו היער. בדרך היו המון משפחות קופים. אחרי המון זמן הליכה בדרך שנראתה ארוכה יותר מ-2 הק"מ שהובטחו לנו כמעט התייאשנו, במיוחד שמעלינו הצטברו ענני סופה אפורים. ירון התקנא בקופים הקטנים שנצמדים לגב של אמא שלהם והחליט שגם הוא קופיף קטן שאין לו כח ללכת , עלה על הגב שלי וקרא קריאות קופיות לכל עבר קוקוקקקה.
יוחאי, נעמה ואני שכבר היינו בעבר במפלים, זכרנו שלפני השביל שעולה מהכביש למפלים יש דהאבה (דוכן אוכל קטן). לבסוף הגענו לדהאבה, נכנסו ואז התחיל הגשם, שהמשיך והמשיך והתחזק במשך שעות.
הבנו כבר שהמפלים יחכו ליום אחר. אכלנו פאקורה שזה ירקות מטוגנים בקמח חומוס, טוסטים ותפוציפס מקומי.
אחרי שעות הגיע ג'יפ אותו הזמינה לנו בעלת הדוכן, עלינו עליו כל מי שהיה שם וחזרנו ללקסמן ג'ולה. ניסינו לברר עם הנהג מה המרחק למפלים והוא אמר 3 ק"מ (כפי היה כתוב מלונלי פלנט), אנחנו היינו בטוחים שהלכנו איזה 8 ק"מ לפחות. הגענו למסקנה שבטח בנסיעה הדרך קצרה יותר......
חזרנו ללקסמאן ג'ולה, קנינו ירקות במטרה לבשל אותם, קרוזין לכירה וחזרנו למלון.
אחרי מנוחה קצרה עליתי למרפסת של יוחאי ונעמה במטרה לבשל בכירת הקרוזין. הרעיון בכירה הזו כמו בפרימוס של פעם שיש מיכל ובו ממלאים קרוזין שזה סוג של דלק, מפמפמים במין בוכנה כזו על מנת שיווצר לחץ במיכל ואז הבישול הוא על אדי הדלק שמוזרקים דרך חריר קטן למבער. נשמע פשוט אבל זה לא ! למרות שכל סבתא מתחילת המאה שעברה ידעה להפעיל כאלו בקלות.....
יוחאי ואני עמלנו שעות על תפעול הכירה, הגומיות נפלו לנו פנימה, האום והבורג צנחו לתוך הקרוזין ושוב ושוב רוקנו הכל ושלפנו אותם.
בסוף הרכבתי את הכל וחיזקתי את האום עם לדרמן ופרט להתקפלות קלה של הגומי כל פעם הבוכנה יצרה את הלחץ הנדרש. אחרי 3 שעות הצלחתי להדליק את הכירה, נוצרה כזו להבה גדולה שמלא ירדה ומרוב שניבהלתי כיביתי הכול וויתרתי.
למחרת בבוקר חזרתי עם האורז שהושרה כבר יומיים והמשכתי בנסיונות. גור, יוחאי והילדים חתכו את הירקות. אחרי 5 שעות בשעה שלוש אחר הצהריים האורז והירקות היו מוכנים. כשבאנו לקרא לילדים הם כבר ישבו במסעדה וסיפרו שכבר הזמינו אוכל....
רתחתי מזעם (גם הייתי כבר רעבה מאוד) ונעלבת הלכתי לאכול את התבשיל שיצא טעים מאוד.
בימים שלאחר מכן בילינו בחופי הגנגס, חופים עם חול לבן וסלעים ענקיים. המים קרים קרים ואפשר רק לשכשך את הרגליים היות והנהר מאוד מסוכן. מצאנו כל מיני מפרצונים מוגנים בסלעים והילדים בילו ניפלא בבניית סכרים ובריכות חפורות. ירון מצא כמובן חבורת נוער הודי עם כדורגל והם צרפו אותו בשימחה.
ב 1 ספטמבר 2008 שזה היום הראשון ללימודים בילינו ב...... לימודים. והתפנקות בביתנו החדש – הארמון.
אחרי שקיטרנו לעובדי המלון והודענו שאנו עוזבים היות והחדר שלנו הסריח והמיטה לא היתה נוחה, הם הראו לנו וילה ענקית ששייכת לבעלי המקום אבל הוא עזב אותה ועבר לדירה קרובה יותר לבית הספר של ילדיו.
עלינו במדרגות ונכנסנו דרך דלת ענקית – מולינו גרם מדרגות המתפצלות לשני צדדים (ברחבה באמצע עומד פסל של גנאש הפיל). מטבח ענקי (גדול פי שניים מזה שבבית). פינת אוכל עם שולחן כבד וכסאות מרופדים. סלון מרופד בשיטחים וכריות.
למטה חדר עם מיטה רחבה ומזרונים רכים, חדר אמבטיה מפואר שאותו לקחנו עבור הילדים. למעלה עוד חדרים, חדר עם שולחן בילארד וממנו מרפסת הפונה לנוף הגנגס ולמקדשים.
כל הבית מחופה בשיש, חלונות ענקיים, פסלים וכלים. למעלה אפילו ישנו חדר מקדש לאלי הבית.
התמקמנו בארמון מחייכים מאוזן לאוזן, מבשלים ארוחת בוקר ועוד ארוחה אחת ומתפנקים בארוחה אחת במסעדה.
New Swiss bandore cottage
בו מסעדה בשם אואזיס שהתגלתה כמצויינת.
אחרי מנוחה ירדנו לרם ג'ולה ראות את טקס הארטי ליד הגנגס. הנהר ענקי וזורם ממש חזק. חצינו גשר תלוי ארוך מלא, מלא קופים. הקופים היו בכל הגדלים. קבוצה של אנשים האכילה את הקופים וקוף אחד תפס לאיש את האצבע.
ירון הזדעזע מקבצנים שהיו מעוותי גוף לפי תיאורו, להרבה מהם חסרה עין, או שהרגליים היו מנוונות.
הלכנו ברחוב מלא חנויות מזכרות עד לרחבה מרוצפת שיש ליד הנהר. הטקס התחיל אחרי זמן רב וכלל צ'אנטים ארוכים, ארוכים. בסוף הטקס הודלקה אש בצלחות מתכת ובמנורות מתכת בצורת נחש. האנשים נכנסו לאסטזה ושרו והניעו את הצלחות במעגלים. בשיא הטקס השיטו צלחות עלים מלאות בפרחים, עם קטורת ונר מודלק בנהר.
בגלל שהנהר זרם כל כך מהר, רוב המינחות התהפכו די מהר !
למחרת 29 אוגוסט קבענו עם נעמה ויוחאי ללכת למפלים. אמרו לנו שיש מפלים קרובים, קצת יותר רחוקים וממש רחוקים. ירדנו ללקסמאן ג'ולה עם ריקשה, חצינו את הגשר אל מול המקדשים הגבוהים (13 קומות) ופנינו שמאלה בדוכנים. הרחוב המה עולי רגל, רוכלים ומכל עבר נשמעה מוסיקה דתית מהדוכנים. עצרנו ליד כמה אלים שהוצגו לבושים יפה, קנינו אננס ומיץ מנגו והמשכנו בדרך. הלכנו בכביש מפזרים קליפות אננס לפרות, יצאנו והמשכנו ללכת על הכביש כאשר מימיננו הגנגס השוצף ומשמאלנו היער. בדרך היו המון משפחות קופים. אחרי המון זמן הליכה בדרך שנראתה ארוכה יותר מ-2 הק"מ שהובטחו לנו כמעט התייאשנו, במיוחד שמעלינו הצטברו ענני סופה אפורים. ירון התקנא בקופים הקטנים שנצמדים לגב של אמא שלהם והחליט שגם הוא קופיף קטן שאין לו כח ללכת , עלה על הגב שלי וקרא קריאות קופיות לכל עבר קוקוקקקה.
יוחאי, נעמה ואני שכבר היינו בעבר במפלים, זכרנו שלפני השביל שעולה מהכביש למפלים יש דהאבה (דוכן אוכל קטן). לבסוף הגענו לדהאבה, נכנסו ואז התחיל הגשם, שהמשיך והמשיך והתחזק במשך שעות.
הבנו כבר שהמפלים יחכו ליום אחר. אכלנו פאקורה שזה ירקות מטוגנים בקמח חומוס, טוסטים ותפוציפס מקומי.
אחרי שעות הגיע ג'יפ אותו הזמינה לנו בעלת הדוכן, עלינו עליו כל מי שהיה שם וחזרנו ללקסמן ג'ולה. ניסינו לברר עם הנהג מה המרחק למפלים והוא אמר 3 ק"מ (כפי היה כתוב מלונלי פלנט), אנחנו היינו בטוחים שהלכנו איזה 8 ק"מ לפחות. הגענו למסקנה שבטח בנסיעה הדרך קצרה יותר......
חזרנו ללקסמאן ג'ולה, קנינו ירקות במטרה לבשל אותם, קרוזין לכירה וחזרנו למלון.
אחרי מנוחה קצרה עליתי למרפסת של יוחאי ונעמה במטרה לבשל בכירת הקרוזין. הרעיון בכירה הזו כמו בפרימוס של פעם שיש מיכל ובו ממלאים קרוזין שזה סוג של דלק, מפמפמים במין בוכנה כזו על מנת שיווצר לחץ במיכל ואז הבישול הוא על אדי הדלק שמוזרקים דרך חריר קטן למבער. נשמע פשוט אבל זה לא ! למרות שכל סבתא מתחילת המאה שעברה ידעה להפעיל כאלו בקלות.....
יוחאי ואני עמלנו שעות על תפעול הכירה, הגומיות נפלו לנו פנימה, האום והבורג צנחו לתוך הקרוזין ושוב ושוב רוקנו הכל ושלפנו אותם.
בסוף הרכבתי את הכל וחיזקתי את האום עם לדרמן ופרט להתקפלות קלה של הגומי כל פעם הבוכנה יצרה את הלחץ הנדרש. אחרי 3 שעות הצלחתי להדליק את הכירה, נוצרה כזו להבה גדולה שמלא ירדה ומרוב שניבהלתי כיביתי הכול וויתרתי.
למחרת בבוקר חזרתי עם האורז שהושרה כבר יומיים והמשכתי בנסיונות. גור, יוחאי והילדים חתכו את הירקות. אחרי 5 שעות בשעה שלוש אחר הצהריים האורז והירקות היו מוכנים. כשבאנו לקרא לילדים הם כבר ישבו במסעדה וסיפרו שכבר הזמינו אוכל....
רתחתי מזעם (גם הייתי כבר רעבה מאוד) ונעלבת הלכתי לאכול את התבשיל שיצא טעים מאוד.
בימים שלאחר מכן בילינו בחופי הגנגס, חופים עם חול לבן וסלעים ענקיים. המים קרים קרים ואפשר רק לשכשך את הרגליים היות והנהר מאוד מסוכן. מצאנו כל מיני מפרצונים מוגנים בסלעים והילדים בילו ניפלא בבניית סכרים ובריכות חפורות. ירון מצא כמובן חבורת נוער הודי עם כדורגל והם צרפו אותו בשימחה.
ב 1 ספטמבר 2008 שזה היום הראשון ללימודים בילינו ב...... לימודים. והתפנקות בביתנו החדש – הארמון.
אחרי שקיטרנו לעובדי המלון והודענו שאנו עוזבים היות והחדר שלנו הסריח והמיטה לא היתה נוחה, הם הראו לנו וילה ענקית ששייכת לבעלי המקום אבל הוא עזב אותה ועבר לדירה קרובה יותר לבית הספר של ילדיו.
עלינו במדרגות ונכנסנו דרך דלת ענקית – מולינו גרם מדרגות המתפצלות לשני צדדים (ברחבה באמצע עומד פסל של גנאש הפיל). מטבח ענקי (גדול פי שניים מזה שבבית). פינת אוכל עם שולחן כבד וכסאות מרופדים. סלון מרופד בשיטחים וכריות.
למטה חדר עם מיטה רחבה ומזרונים רכים, חדר אמבטיה מפואר שאותו לקחנו עבור הילדים. למעלה עוד חדרים, חדר עם שולחן בילארד וממנו מרפסת הפונה לנוף הגנגס ולמקדשים.
כל הבית מחופה בשיש, חלונות ענקיים, פסלים וכלים. למעלה אפילו ישנו חדר מקדש לאלי הבית.
התמקמנו בארמון מחייכים מאוזן לאוזן, מבשלים ארוחת בוקר ועוד ארוחה אחת ומתפנקים בארוחה אחת במסעדה.
תגובה 1:
מתגעגעים המון, איפה התמונות?
הוסף רשומת תגובה