הדרך לרישיקש

הגענו לקטגודאם בחמש אחר הצהריים, לרכבת עלינו בשבע וארבעים. התמקמנו בתא עם 6 מיטות כאשר השתיים האמצעיות נפתחות. כאשר יצאנו לדרך אופיר קרא לפתע "תסתכלו החוצה יש המון נצנוצים בחוץ". בחוץ עפו המון גחליליות, מעיין צעק "העצים נראים כמו עצי חג מולד" כל העצים היו עטויים גחליליות מנצנצות והמראה היה מדהים. המראה היה מלווה בסופת ברקים מרשימה.
בכל עצירה של הרכבת והיו הרבה כאלו הסתובבו רוכלים ומכרו צ'י ומאכלים נוספים. שחם פיתח התמכרות ומומחיות לצ'אי ובכל תחנה דאג לספק לנו כוסיות צ'אי חמות אותן קנה דרך החלון בשני רופי.
בשתיים עשרה הרכבת עצרה להרבה זמן במורדבאד, יותר מאוחר הבנו שלנוסע אחד נגנב כל המטען וכולם מחפשים את הגנב ואת המטען. כאשר הגנב נתפס והובל עטוי אזיקי חבל הרכבת המשיכה בדרכה.
בשעה שתיים לפנות בוקר התעוררו – אלו מביננו שישנו , נעלנו נעליים וארזנו את התיקים להיות מוכנים לירידה מהירה בהרידוואר. אופיר ניסה להעיר את ירון בכל דרך אפשרית אבל ללא הצלחה. לבסוף הגענו בשעה שלוש לתחנת הרידוואר, הורדנו את ירון ישן והנחנו אותו על ערימת התיקים (אליה הוא רגיל כבר מתחילת הנסיעה). בשל השעה המאוחרת/מוקדמת נכנסנו לחדר המתנה והצטרפנו להמוני ההודים שהיו שרועים על הריצפה על סדיני אלומיניום. ירון ואני שכבנו על שק השינה של ירון ושקענו בשינה עד 5 וחצי בבוקר.
אז יצאנו החוצה לחפש מונית. מצאנו רק אוטו ריקשה במחיר סביר ולקחנו אותו. בדרך החלפנו אוטו ריקשה והמשכנו לרישיקש.