בוקר יום חמישי 7 אוגוסט 2008
אחרי לילה נחתנו בדלהי, עייפים, 5 בבוקר. טרמינל קטן, קצת מזהיר את נתב"ג לפני השיפוץ. יצאנו לחפש מונית ועלינו על שתי מוניות למיין בזאר שזה האזור של המלונות הזולים בו נמצאים כל הישראלים.
קצת התשנו את עצמנו בחיפוש אחרי מלון סביר, לא הכי זול אבל גם לא כל כך יקר. בסוף נחתנו במלון פרינס פאלס, מיזוג אוויר בשני חדרים, מים שאמורים להיות חמים וטלויזיה.
צנחנו לשינה ארוכה עד הצהריים ואז יצאנו לחום, ללחות ולהמולת הבאזר. ירון ואופיר ישר התלהבו מחנות גבישים ליד, מחנויות הבגדים והקשקושים. הבזאר לפי תיאור מעיין הוא רחוב מלוכלך עם סימטאות קטנות היוצאות ממנו, מלא בדוכנים, אנשים ופרות. מעל הרחוב יש תיקרה של חוטי חשמל שחוברו בצורה פיראטית לרשת המרכזית. כל הזמן נשמעים צפצופי המכוניות, אוטו ריקשות ופעמוני ריקשות האופניים, חייבים להיות עירניים מאוד אחרת נדרסים כפי שקרה לנעמה שגלגל רכב עלה לה על הרגל בדיוק כשעברה מולנו.
אכלנו טאלי במסעדה קטנה ליד המלון, הסתובבנו מעט ברחוב , נכנסנו לאכול משהו באג'אי ושם ירון גילה את הבילארד.
למחרת הסתובבנו שוב בבאזר ואחרי שהגענו לעומס יתר מרוב "עיר" החלטנו לצאת לאתר תיירותי שבטח נמצא באיזה פארק ויצאנו לקבר הומיון. יצאנו בשתי אוטו ריקשה בנסיעה משעשעת. הגענו די מהר לקבר שזו בעצם אחוזת קבר ענקית מפוארת בנויה בתוך פארק מקסים עם סנאים ועצים מעניינים בתוך דשאים. מסביב המון שערים מרשימים והמבנה המרכזי מבנה כיפתי שבנוי מאבן חול אדומה ולבנה עם פיתוחים סימטרי בכל כיווניו (הילדים וידאו זאת). בתוך הגן בדרך לקבר עצמו תעלות מים שנפתחות לבריכות ומזרקות. הסתובבנו עוד בפארק וגילינו עוד חומות שאפשר ללכת עליהן, אופיר טיפס על החומה והציץ עלינו מפתחים בשער וסנאי אחד אמיץ טיפס על שחם עד הכתף.
אחרי שיצאנו למגרש וחיפשנו אוטו ריקשה עבור החזרה, הציע לנו נהג אחד סיור מודרך בעיר. אני וירון שהיינו עדיין עייפים חזרנו למיין בזאר ושחם מעיין אופיר וגור נסעו באוטו ריקשה עם הנהג ברחבי ניו-דלהי. הם נהנו מאוד בסיור,ראו את בית הפרלמנט, שער הודו (שנראים כמו המול בוושינגטון לפי גור), הבית של גנדי וחנות מפוארת שנראית כמו מוזאון לאומנות הודית עם פסלים גדולים ובדים.
למחרת היה גשם, מונסון שזה לא גשם אלא מפלי מים שיורדים מהשמים, נאספים מהמרזבים ומציפים את הרחוב כך שתוך שנייה הליכה נרטבנו משלוליות בעומק של 20 ס"מ
גור וירון הלכו לקנות מטריות שהגנו לנו בעיקר על הראש אבל אם מקפלים את המכנסיים עד מעבר לבירכיים והולכים בסנדלים מתייבשים מהר. נסענו לפליקה בזאר בקונאט פלייס שזה מבוך קניות מתחת לאדמה שנראה כמו התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. גור וירון חזרו ברגל למיין בזאר ואני והילדים הסתובבנו באזור לחפש ויטמינים ונעלי הרים לאופיר. שחם קנה חליל בחנות מוסיקה מפוארת.
גור התרוצץ יומיים לקנות סים הודי לטלפונים הסלולאריים שזו ביורוקרטיה רצינית ביותר.
ירון התמכר לבילארד ובילה כל רגע פנוי ורופי שניתנה לו במשחק, כאשר השולחן בגסט האוס אג'אי היה תפוס הוא הקפיד להחזיק מקל וללוות את המשחק מרחוק.אחרי מספר מסעדות הודיות בחרו אחת נחמדה ונשארנו נאמניים אליה, בוקר, צהריים וערב.
קצת התשנו את עצמנו בחיפוש אחרי מלון סביר, לא הכי זול אבל גם לא כל כך יקר. בסוף נחתנו במלון פרינס פאלס, מיזוג אוויר בשני חדרים, מים שאמורים להיות חמים וטלויזיה.
צנחנו לשינה ארוכה עד הצהריים ואז יצאנו לחום, ללחות ולהמולת הבאזר. ירון ואופיר ישר התלהבו מחנות גבישים ליד, מחנויות הבגדים והקשקושים. הבזאר לפי תיאור מעיין הוא רחוב מלוכלך עם סימטאות קטנות היוצאות ממנו, מלא בדוכנים, אנשים ופרות. מעל הרחוב יש תיקרה של חוטי חשמל שחוברו בצורה פיראטית לרשת המרכזית. כל הזמן נשמעים צפצופי המכוניות, אוטו ריקשות ופעמוני ריקשות האופניים, חייבים להיות עירניים מאוד אחרת נדרסים כפי שקרה לנעמה שגלגל רכב עלה לה על הרגל בדיוק כשעברה מולנו.
אכלנו טאלי במסעדה קטנה ליד המלון, הסתובבנו מעט ברחוב , נכנסנו לאכול משהו באג'אי ושם ירון גילה את הבילארד.
למחרת הסתובבנו שוב בבאזר ואחרי שהגענו לעומס יתר מרוב "עיר" החלטנו לצאת לאתר תיירותי שבטח נמצא באיזה פארק ויצאנו לקבר הומיון. יצאנו בשתי אוטו ריקשה בנסיעה משעשעת. הגענו די מהר לקבר שזו בעצם אחוזת קבר ענקית מפוארת בנויה בתוך פארק מקסים עם סנאים ועצים מעניינים בתוך דשאים. מסביב המון שערים מרשימים והמבנה המרכזי מבנה כיפתי שבנוי מאבן חול אדומה ולבנה עם פיתוחים סימטרי בכל כיווניו (הילדים וידאו זאת). בתוך הגן בדרך לקבר עצמו תעלות מים שנפתחות לבריכות ומזרקות. הסתובבנו עוד בפארק וגילינו עוד חומות שאפשר ללכת עליהן, אופיר טיפס על החומה והציץ עלינו מפתחים בשער וסנאי אחד אמיץ טיפס על שחם עד הכתף.
אחרי שיצאנו למגרש וחיפשנו אוטו ריקשה עבור החזרה, הציע לנו נהג אחד סיור מודרך בעיר. אני וירון שהיינו עדיין עייפים חזרנו למיין בזאר ושחם מעיין אופיר וגור נסעו באוטו ריקשה עם הנהג ברחבי ניו-דלהי. הם נהנו מאוד בסיור,ראו את בית הפרלמנט, שער הודו (שנראים כמו המול בוושינגטון לפי גור), הבית של גנדי וחנות מפוארת שנראית כמו מוזאון לאומנות הודית עם פסלים גדולים ובדים.
למחרת היה גשם, מונסון שזה לא גשם אלא מפלי מים שיורדים מהשמים, נאספים מהמרזבים ומציפים את הרחוב כך שתוך שנייה הליכה נרטבנו משלוליות בעומק של 20 ס"מ
גור וירון הלכו לקנות מטריות שהגנו לנו בעיקר על הראש אבל אם מקפלים את המכנסיים עד מעבר לבירכיים והולכים בסנדלים מתייבשים מהר. נסענו לפליקה בזאר בקונאט פלייס שזה מבוך קניות מתחת לאדמה שנראה כמו התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. גור וירון חזרו ברגל למיין בזאר ואני והילדים הסתובבנו באזור לחפש ויטמינים ונעלי הרים לאופיר. שחם קנה חליל בחנות מוסיקה מפוארת.
גור התרוצץ יומיים לקנות סים הודי לטלפונים הסלולאריים שזו ביורוקרטיה רצינית ביותר.
ירון התמכר לבילארד ובילה כל רגע פנוי ורופי שניתנה לו במשחק, כאשר השולחן בגסט האוס אג'אי היה תפוס הוא הקפיד להחזיק מקל וללוות את המשחק מרחוק.אחרי מספר מסעדות הודיות בחרו אחת נחמדה ונשארנו נאמניים אליה, בוקר, צהריים וערב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה