25-27 אוגוסט 2008
אחרי אריזה מייגעת העמסנו את התיקים ויצאנו לאלמורה על מנת לקחת ג'יפ לנייניטאל. שחם ומעיין עלו לפנינו כי הנחנו שלא נצליח למצוא מקום בג'יפ שירות אחד לכולנו. עלינו בעלייה הארוכה עם התיקים ותפסנו ג'יפ לאלמורה. הג'יפ נסע ונסע והקיף את כל אלמורה כנראה כי כניסה אחת היתה חסומה. הגענו לאלמורה וחיפשנו את שחם ומעיין שמשום מה ירדו בתחנת האוטובוס וחיכו לנו שם במקום בתחנת הג'יפים. אנחנו חיכינו בג'יפ שהסכים לקחת אותנו לנייניטאל. הנהג חיכה איתנו ולבסוף גור הביא את מעיין ושחם והתחלנו בנסיעה. הדרך בה הגענו לאלמורה היתה יפה כמקודם ואפילו יותר. נהר שוצף התפתל למטה, מפלים וכפרים. עצרנו בדאהבה שזו מסעדת דרכים המגישה מזון אחיד ואכלנו צ'אפטי ותבשיל חומוס טעים. המשכנו בדרך בה היער הצפוף שב ותפס את מקום האורנים. בשלב מסויים הגענו לצומת והתחלנו לעלות לנייניטאל. בני שהיה שם עם האופנוע תיאר את נייניטאל בדרך משעשעת, הוא סיפר שהיות ויש בנייניטאל אגם (טאל זה אגם בהינדית) הוא הניח שהעיר נמצאת בעמק. לכן כאשר החלה עלייה הוא אמר לעצמו שכנראה ועוד מעט תהייה ירידה, אבל הדרך המשיכה לעלות ומספר הקילומטרים שציינו השלטים עד נייניטאל הלך וקטן הוא לא הבין מתי תתחיל הירידה. ואז הוא הגיע לשיא העלייה ושם למעלה הופיעה העיר והאגם. אגם נייניטאל נמצא גבוה, גבוע ומספרים שכאשר סאטי אשתו של שיווה שרפה עצמה היות ואביה לא הזמין את שיווה למסיבה אותה ערך, שיווה נשא את גופתה והשתולל ברחבי השמיים. על מנת שיפסיק זאת, פוזרה גופתה של סאטי בכל רחבי הודו ואגם נייניטאל הוא המקום בו נפלה עין הברקת של סאטי. נייני היא עין. האגם ירוק, מסתרע בין ההרים ולגדותיו העיר.
הילדים מיד איתרו את מעגני הסירות ותכננו לצאת לשיט. אנחנו עמדנו על כך שקודם כל נמצא מלון ואז נשוט. נייניטאל יקרה מאוד ולבסוף גור מצא מלון די מרופט ובו חדר גדול עם שתי מיטות. הילדים מאוד התלהבו מהמיטות בהם מזרונים אמיתיים, כי בקאסר דיווי הם ישנו על שמיכות, שירותים מערביים ומקלחת עם מים חמים. הבנו שפאר הוא עניין יחסי.
תוך כשעה כבר היינו על שתי סירות – סירת ברבור אחת בה פידלו מעיין וגור וסירת משוטים ארוכה בה שחם פיטר את המשיט שלה וחתר בעצמו יחד איתי, אופיר וירון.
נייניטאל היא עיר תיירות הודית, למעשה מין אילת כזו, מסחרית, מלאה מלכודות תיירים, דוכני מזכרות, דוני שעשועים דבר ששיגע את ירון וחלב מכיסנו רופיות רבות.
באופן מפתיע בצד אחד של האגם היה משטח עצום ישר ובו מגרשי כדורגל וכדורסל. במגרשים היו ילדים ומבוגרים רבים שעסקו במשחקים. בלונלי פלנט מצאנו שבסוף המאה ה-19 ארעה במקום התמוטטות שיצרה את האזור הזה שהוא מאוד חריג בנוף ההררי.
ירון מיד הצטרף לקבוצות המשחקים ובמשך היומיים הבאים שיחק עם הילדים התיירים האחרים.
בבוקר למחרת החלטנו לעלות לתצפית, עלינו בשביל בטון בין עצים מדהימים, עברנו ליד סטופה טיבטית עם נזירים לבושים כתום והמשכנו לעלות. ירון נשבר מספר פעמים בדרך אבל הבטחנו לו רכבל. למעשה אפשר היה לעלות ברכבל מהעיר אבל העדפנו ללכת ברגל. לבסוף הגענו מותשים למעלה, עלינו לתצפית ממנה אמורים לראות את הפסגות המושלגות אבל כמובן שהיה מעורפל. התאמנו בצליפה עם רובה אוויר שהיה שם, שתינו תה והחלטנו לרדת למטה. שחם ומעיין העדיפו לרדת ברגל בשביל וירון ואופיר גילו פארק שעשועים שבדיוק עמד להיפתח והחליטו להישאר בו. הם ערכו מספר סיבובי קרטינג, אופיר ירד באומגה ואז ירדנו ברכבל.
גור עמד על כך שנלך לגן החיות, היות ואף ילד לא הסכים לקחת אותו הוא סחב את אופיר כי ירון ואני נשברנו בדרך והחלטנו לחזור למלון.
אחר הצהריים ירון שיחק, אני ישבתי בטריבונה וקלעתי את המשך הסל. גור וירון הלכו לחפש כדור לירון ואני המשכתי לשבת מרוכזת בקליעה עד שפתאום חטפתי כדור בפנים, קמתי המומה, נופפתי בכעס במטרייה השחורה שבידי לעבר הילד שעשה זו וצעדתי נזעמת למלון להתאושש. המשקפיים שלי התעקמו קצת והיות והם מולטיפוקאל זה גרוע למדי. באותו הרגע רק רציתי כבר להסתלק מנייניטאל, מהרעש, צפירות המכוניות, נדנוד הרוכלים והמאכרים למינהם. חזרתי למלון ולא היה שם אף אחד, המשכתי להסתובב להירגע ופגשתי שוב את כולם שהשתתפו בצערי וניסו להרגיע אותי.
הבוקר למחרת היה רגוע, הילדים שטו שוב באגם ואני ישבתי וקלעתי את המשך הסל, היות ובאזור אין עצי אורן, היו לי מחלטים שהבאתי מקאסר דיווי אבל הם הלכו והרקיבו.קבענו עם ג'יפ בארבע וחיכינו לו במלון.
הילדים מיד איתרו את מעגני הסירות ותכננו לצאת לשיט. אנחנו עמדנו על כך שקודם כל נמצא מלון ואז נשוט. נייניטאל יקרה מאוד ולבסוף גור מצא מלון די מרופט ובו חדר גדול עם שתי מיטות. הילדים מאוד התלהבו מהמיטות בהם מזרונים אמיתיים, כי בקאסר דיווי הם ישנו על שמיכות, שירותים מערביים ומקלחת עם מים חמים. הבנו שפאר הוא עניין יחסי.
תוך כשעה כבר היינו על שתי סירות – סירת ברבור אחת בה פידלו מעיין וגור וסירת משוטים ארוכה בה שחם פיטר את המשיט שלה וחתר בעצמו יחד איתי, אופיר וירון.
נייניטאל היא עיר תיירות הודית, למעשה מין אילת כזו, מסחרית, מלאה מלכודות תיירים, דוכני מזכרות, דוני שעשועים דבר ששיגע את ירון וחלב מכיסנו רופיות רבות.
באופן מפתיע בצד אחד של האגם היה משטח עצום ישר ובו מגרשי כדורגל וכדורסל. במגרשים היו ילדים ומבוגרים רבים שעסקו במשחקים. בלונלי פלנט מצאנו שבסוף המאה ה-19 ארעה במקום התמוטטות שיצרה את האזור הזה שהוא מאוד חריג בנוף ההררי.
ירון מיד הצטרף לקבוצות המשחקים ובמשך היומיים הבאים שיחק עם הילדים התיירים האחרים.
בבוקר למחרת החלטנו לעלות לתצפית, עלינו בשביל בטון בין עצים מדהימים, עברנו ליד סטופה טיבטית עם נזירים לבושים כתום והמשכנו לעלות. ירון נשבר מספר פעמים בדרך אבל הבטחנו לו רכבל. למעשה אפשר היה לעלות ברכבל מהעיר אבל העדפנו ללכת ברגל. לבסוף הגענו מותשים למעלה, עלינו לתצפית ממנה אמורים לראות את הפסגות המושלגות אבל כמובן שהיה מעורפל. התאמנו בצליפה עם רובה אוויר שהיה שם, שתינו תה והחלטנו לרדת למטה. שחם ומעיין העדיפו לרדת ברגל בשביל וירון ואופיר גילו פארק שעשועים שבדיוק עמד להיפתח והחליטו להישאר בו. הם ערכו מספר סיבובי קרטינג, אופיר ירד באומגה ואז ירדנו ברכבל.
גור עמד על כך שנלך לגן החיות, היות ואף ילד לא הסכים לקחת אותו הוא סחב את אופיר כי ירון ואני נשברנו בדרך והחלטנו לחזור למלון.
אחר הצהריים ירון שיחק, אני ישבתי בטריבונה וקלעתי את המשך הסל. גור וירון הלכו לחפש כדור לירון ואני המשכתי לשבת מרוכזת בקליעה עד שפתאום חטפתי כדור בפנים, קמתי המומה, נופפתי בכעס במטרייה השחורה שבידי לעבר הילד שעשה זו וצעדתי נזעמת למלון להתאושש. המשקפיים שלי התעקמו קצת והיות והם מולטיפוקאל זה גרוע למדי. באותו הרגע רק רציתי כבר להסתלק מנייניטאל, מהרעש, צפירות המכוניות, נדנוד הרוכלים והמאכרים למינהם. חזרתי למלון ולא היה שם אף אחד, המשכתי להסתובב להירגע ופגשתי שוב את כולם שהשתתפו בצערי וניסו להרגיע אותי.
הבוקר למחרת היה רגוע, הילדים שטו שוב באגם ואני ישבתי וקלעתי את המשך הסל, היות ובאזור אין עצי אורן, היו לי מחלטים שהבאתי מקאסר דיווי אבל הם הלכו והרקיבו.קבענו עם ג'יפ בארבע וחיכינו לו במלון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה