9 ספטמבר - 2008
ביום שלישי החלטנו לסע למפלים בעקבות המלצת הבנות שגרו בחדר לידנו המפלים נמצאים בצד הצפוני של הנהר (לא אלו שאליהם ניסינו להגיע עם נעמה ויוחאי).
קמנו בבוקר בהחלטה נחושה לצאת לטיול ולא להמשיך ולהימרח בארמון שלנו. התארגנו יחסית מהר כולל ארוחת בוקר של דייסה עם פירות. אלינו הצטרפה משפחת אורנוי. ירדנו ולקחנו ריקשה עד המחסום משם היינו אמורים לעלות על אוטובוס מקומי או ג'יפ – מה שאמור להיות קלי קלות.
הגענו למחסום שם אמרו לנו שהדרך אורכת 2-3 ק"מ עד לשביל שעולה למפלים. גור, שחם, מעיין ואופיר פצחו מיד בהליכה אחרי שהחליטו לא לחכות ומשפחת אורנוי , אני וירון חיכינו לאוטובוס. עברו ג'יפים מלאים ועמוסים בתיקים עם תיירים הודים, עברו אוטובוסים מקומיים ואוטובוסי תיירים שלא הסכימו לקחת אותנו משם מה.
חיכינו הרבה זמן וכמעט ויתרנו, עד שאיזה בחור הציע לקחת אותנו עם הרכב שלו. עלינו לרכב ונסענו 5-6 דקות עד לכניסה למפלים שם פגשנו את גור והילדים שקיטרו על זמן הצפייה הארוך שלהם.
שילמנו כניסה לכמה בחורים שישבו ליד צריף במבוק קלוע והתחלנו לעלות בשביל.
השביל שהיה רחב, כבוש ומסודר התפתל דרך יער מקסים, כל הדרך ליוותה אותנו שאגת המים וניסורי הציקדות על העצים. עלינו במשך כחצי שעה עד שהגענו לשבילון שהוביל למפל חזק שלידו בריכה קטנה. אופיר ההיה הראשון שנכנס לבריכונת ועלה לשבת ליד המפל. גם ירון נכנס והשתובב בבריכה. המים היו קרים אבל לא כמו בגנגס ובחום הכבד ששרר באותו יום היה זה ממש מרענן לשכשך במים ומידי פעם להעיז לשבת קרוב למפל שהיה כל כך חזק שאי אפשר היה להישאר בתוכו יותר משתי דקות.
שחם שוטט למעלה ולמטה ואופיר ישר עלה למפל השני. הוא חזר והודיע לנו שממש כדאי להמשיך בדרך.
יצאנו ונשארנו כבר עם בגדי הים ועלינו שוב במדרגות רבות. לידנו המשיך הנחל לשצוף בהמון מפלים מקסימים שכל אחד בגובה של מטר עד שניים.
המפל הגדול נשפך לבריכה סכורה ומעליה גשר. הבריכה הזו היתה כבר גדולה יותר והילדים נהנו לשחות נגד הזרם. שחם הציע למעיין להיכנס לזרם של המפל ולראות לאן הוא יגיע. מעיין מיד ניסה זאת ומצא את עצמו נסחף חזק לצד השני של הבריכה. הוא חזר ועשה זאת שוב בהתלהבות רבה.
ישבנו שם די הרבה זמן ואופיר ומעיין עלו למעלה לחפש את משפחת אורנוי ולראות איך המפל האחרון. הם ירדו שוב אלינו לשכנע אותנו ששווה לעלות כי המפל למעלה גבוה והבריכה גדולה ועמוקה יותר.
שוב ארזנו הכל והתחלנו לעלות בשביל שהיה תלול יותר אבל המפלים והבריכות לאורכו היו מדהימים.
חצינו את זרם קטן מספר פעמים ואז הגענו למפל הגדול שהוא גבוה מאוד ולצידו מערות. המפל יצר בריכה עמוקה ושוצפת. הילדים ניסו לשחות ולהגיע אליו אבל זה היה כמעט בלתי אפשרי בשל הזרם החזק.
לבסוף מעיין הצליח לקפוץ מהצד השני של המפל ואז לשחות אליו ומיד נזרק חזרה החוצה.
לבריכה הזו גם שחם נכנס סוף סוף והצטרף לשחייה נגד הזרם. גור ואופיר הצליחו לחצות את הזרם ולהגיע למן מערה קטנה בצד השני.
אחרי הרבה זמן החלטנו להתחיל לחזור, מעיין שחם אופיר וגור עלו עוד למעלה לראות מה יש בפיסגה ואני וירון התחלנו לרדת את כל הדרך. בדרך ירון נזכר שראה מטפס שנראה כמו חבל טרזן והוא נתלה עליו והתנדנד עליו בכיייף.
כשירדנו נכנסנו שוב לבריכה האמצעית.. היו שם 2 הודים שממש נבהלו כאשר ירון שחה בבריכה וסיפרו שהם לא יודעים לשחות. הם הצטלמו איתו בהתלהבות.
ירון ואני המשכנו למטה ולקראת הסוף הצטרפו גם השאר מספרים בהתלהבות שלמעלה יש כפר עם טרסות אורז.
ירדנו לכביש וחזרנו לארמון. ירון ואני תפסנו טרמפ עם טוסטוס, ירדנו ממנו לפגישה נרגשת של ירון עם הבאבא של נחשי הקוברה והתחלנו לעלות בגבעה.כשהגענו עייפים למסעדה הופתענו לגלות שם כבר את גור ושאר הילדים שתפסו אוטובוס מקומי וכנראה עקפו אותנו כאשר לא שמנו לב.
קמנו בבוקר בהחלטה נחושה לצאת לטיול ולא להמשיך ולהימרח בארמון שלנו. התארגנו יחסית מהר כולל ארוחת בוקר של דייסה עם פירות. אלינו הצטרפה משפחת אורנוי. ירדנו ולקחנו ריקשה עד המחסום משם היינו אמורים לעלות על אוטובוס מקומי או ג'יפ – מה שאמור להיות קלי קלות.
הגענו למחסום שם אמרו לנו שהדרך אורכת 2-3 ק"מ עד לשביל שעולה למפלים. גור, שחם, מעיין ואופיר פצחו מיד בהליכה אחרי שהחליטו לא לחכות ומשפחת אורנוי , אני וירון חיכינו לאוטובוס. עברו ג'יפים מלאים ועמוסים בתיקים עם תיירים הודים, עברו אוטובוסים מקומיים ואוטובוסי תיירים שלא הסכימו לקחת אותנו משם מה.
חיכינו הרבה זמן וכמעט ויתרנו, עד שאיזה בחור הציע לקחת אותנו עם הרכב שלו. עלינו לרכב ונסענו 5-6 דקות עד לכניסה למפלים שם פגשנו את גור והילדים שקיטרו על זמן הצפייה הארוך שלהם.
שילמנו כניסה לכמה בחורים שישבו ליד צריף במבוק קלוע והתחלנו לעלות בשביל.
השביל שהיה רחב, כבוש ומסודר התפתל דרך יער מקסים, כל הדרך ליוותה אותנו שאגת המים וניסורי הציקדות על העצים. עלינו במשך כחצי שעה עד שהגענו לשבילון שהוביל למפל חזק שלידו בריכה קטנה. אופיר ההיה הראשון שנכנס לבריכונת ועלה לשבת ליד המפל. גם ירון נכנס והשתובב בבריכה. המים היו קרים אבל לא כמו בגנגס ובחום הכבד ששרר באותו יום היה זה ממש מרענן לשכשך במים ומידי פעם להעיז לשבת קרוב למפל שהיה כל כך חזק שאי אפשר היה להישאר בתוכו יותר משתי דקות.
שחם שוטט למעלה ולמטה ואופיר ישר עלה למפל השני. הוא חזר והודיע לנו שממש כדאי להמשיך בדרך.
יצאנו ונשארנו כבר עם בגדי הים ועלינו שוב במדרגות רבות. לידנו המשיך הנחל לשצוף בהמון מפלים מקסימים שכל אחד בגובה של מטר עד שניים.
המפל הגדול נשפך לבריכה סכורה ומעליה גשר. הבריכה הזו היתה כבר גדולה יותר והילדים נהנו לשחות נגד הזרם. שחם הציע למעיין להיכנס לזרם של המפל ולראות לאן הוא יגיע. מעיין מיד ניסה זאת ומצא את עצמו נסחף חזק לצד השני של הבריכה. הוא חזר ועשה זאת שוב בהתלהבות רבה.
ישבנו שם די הרבה זמן ואופיר ומעיין עלו למעלה לחפש את משפחת אורנוי ולראות איך המפל האחרון. הם ירדו שוב אלינו לשכנע אותנו ששווה לעלות כי המפל למעלה גבוה והבריכה גדולה ועמוקה יותר.
שוב ארזנו הכל והתחלנו לעלות בשביל שהיה תלול יותר אבל המפלים והבריכות לאורכו היו מדהימים.
חצינו את זרם קטן מספר פעמים ואז הגענו למפל הגדול שהוא גבוה מאוד ולצידו מערות. המפל יצר בריכה עמוקה ושוצפת. הילדים ניסו לשחות ולהגיע אליו אבל זה היה כמעט בלתי אפשרי בשל הזרם החזק.
לבסוף מעיין הצליח לקפוץ מהצד השני של המפל ואז לשחות אליו ומיד נזרק חזרה החוצה.
לבריכה הזו גם שחם נכנס סוף סוף והצטרף לשחייה נגד הזרם. גור ואופיר הצליחו לחצות את הזרם ולהגיע למן מערה קטנה בצד השני.
אחרי הרבה זמן החלטנו להתחיל לחזור, מעיין שחם אופיר וגור עלו עוד למעלה לראות מה יש בפיסגה ואני וירון התחלנו לרדת את כל הדרך. בדרך ירון נזכר שראה מטפס שנראה כמו חבל טרזן והוא נתלה עליו והתנדנד עליו בכיייף.
כשירדנו נכנסנו שוב לבריכה האמצעית.. היו שם 2 הודים שממש נבהלו כאשר ירון שחה בבריכה וסיפרו שהם לא יודעים לשחות. הם הצטלמו איתו בהתלהבות.
ירון ואני המשכנו למטה ולקראת הסוף הצטרפו גם השאר מספרים בהתלהבות שלמעלה יש כפר עם טרסות אורז.
ירדנו לכביש וחזרנו לארמון. ירון ואני תפסנו טרמפ עם טוסטוס, ירדנו ממנו לפגישה נרגשת של ירון עם הבאבא של נחשי הקוברה והתחלנו לעלות בגבעה.כשהגענו עייפים למסעדה הופתענו לגלות שם כבר את גור ושאר הילדים שתפסו אוטובוס מקומי וכנראה עקפו אותנו כאשר לא שמנו לב.
3 תגובות:
מתגעגעים מאד וממשיכים לעקוב
תמשיכו לבלות ותשמרו על עצמכם
שלום לכל הרתמים הטיילים אנו מתגעגעים ועוקבים אחרי רשמי המסע
שתהייה לכם שנה טובה ומתוקה עמוסת חוויות מרתקות,חופש נפלא והמון בריאות באהבה מהדלומים
הוסף רשומת תגובה