ממש לא ברור לאן נעלמו הימים. בבישולים ? בקניות יומיות של אוכל ? בנסיונות לימודים ?
שחם התחיל ללמוד נגינה על חליל בבית ספר למוסיקה לא רחוק. כעבור שלושה שעורים הוא הופיע עם נרתיק שחור, חיוך רחב ושלף כלי שנקרא דילובה. הכלי די דומה לסיטאר אבל מנגנים עליו בקשת.
הוא סיפר שהאח של המורה לחליל מלמד סיטאר והוא התחיל ללמוד אצלו. מאז הוא ירד כל בוקר לרם ג'ולה ללמוד. גור הלך לשעורי יוגה מספר בקרים, אחר כך למדיטציה של אנדרו כהן ואחרי שהתעופף לחלוטין בגלל המדיטציה וחזרו לו כאבי הגב הוא הפסיק את שניהם וחזר לקרא ספרים ולנסות לשפר את תנאי מגורינו – שאיפה קצת מוזרה לאור החדרים המרווחים, המטבח המאובזר ושאר הפינוקים שיש בארמון.
גור והילדים הלכו ערב אחד לקונצרט של סיטאר וסקסופון.
שחם התארגן במהלך השבוע למסיבה נוספת אותה תכנן למוצאי שבת בגסט האוס בשם אקש בו היה הקונצרט.
ביום שישי הילדים וגור היו שוב בחוף, ירון ואני נשארנו בארמון. בחוץ הלך והתענן, הערב ירד והתחילו להישמע רעמים שהלכו וקרבו. ירון היה במרפסת בחוץ ופתאום התחיל לבכות מחזיק את העין שלו. מה קרה ירון ? שאלתי.
"רסיס של ברק פגע לי בעין" הוא ענה. הפסיק לבכות ומיד יצאנו שוב למרפסת לצפות בסופה. הברקים הלכו והתקרבו ופתאום הפסיק החשמל. הגג של הארמון הוא מן כיפת זכוכית חצי שקופה ודרכה הואר כל הבית בכל ברק. התחיל הגשם ואז גור ומעיין חזרו וסיפרו שהספיקו להגיע למסעדה לפני. הסופה המשיכה מספר שעות. אחרי האוכל עלינו שוב לארמון ונשארנו בחוץ לצפות. בחיים לא ראינו כזו סופה. הברקים היו ברצף מאירים את ההרים מכל העברים, מידי פעם אפשר היה לראות ברק מזגזג חוצה את השמיים.
החשמל לא חזר עד מוצאי שבת וגם בימים הבאים המשיך לגמגם.
בשבת יצא שוב גור לחפש מקום מגורים וכאשר חזר משיטוטיו ופגש אותי עצבנית ועייפה אחרי יום בו לא הצלחתי להושיב את הילדים ללמווד ואופיר שיכלל את יכולות הפקת הצווחותהמעצבנות מירון ,הוא שמח לספר שפגש משפחה ישראלית מכפר סבא עם שלושה ילדים – שני הגדולים בנים והם בני 13 ו 9 ועוד בת קטנה בת 3 וחצי.
איתן סמדר וילדיהם הגיעו והתגלו כנחמדים ביותר והכי חשוב הילדים שלהם אוהבים לשחק כדורגל, הם תכננו לעבור לגור איתנו בארמון אבל היות והחדר שהם רצו היה עדיין תפוס בחבורת אנגלים נחמדים אבל שיכורים, הם עברו לחדרים במרפסת מעל למסעדה.
מרפסת שכבר מזמן שמנו עליה עין כמתאימה ביותר למשחק כדורגל. ירון מיד הביא את הכדור המתנפח שקנינו לו ברישיקש והם שיחקו במרץ כל אותו אחר הצהריים. הכנו ארוחה, ואכלנו ביחד על המרפסת שלהם.הכדור התגלגל מספר פעמים למקומות מפחידים כמו למשל המרפסת למטה בה גר דוברמן ענק, או לגג של המסעדה שעשוי כולו מאורנית לוהבת (לא פורח אבל מהווה סבך מצל) דבר שהוסיף לאקשן ולכייף של המשחקים.
למחרת יום ראשון 7 ספטמבר עברה משפחת אורנוי לחדר אותו פינו האנגלים. ואחר הצהריים ירדנו כולנו לחוף שלנו לשמחקי מים וחול.
הילדים וגור עלו חזרה לגסט האוס בעוד שסמדר, איתן ואני המשכנו לפוג'ה של הגנגס.
הנהר ירד וחשף את הבמה בה היתה אש, פרחי נזירים ישבו מסביב וזרקו מנחות לאש. מאחוריהם היו כלי נגינה ובחור ואישה ששרו מנטרות במשך שעות רבות. בשיא הטקס הגיע נזיר או גורו בכיר, הודלקו מנורות בצורת קוברות וחולקו צלחות לקהל שבמרכזן אש. כולם נופפו באקסטזה ושרו. החושך ירד ומן הגדה השניה אפשר היה לראות נחש של אורות על פני המים מן המנחות שהושטו על הנהר.
ביום שני נסעתי עם סמדר לרישיקש לבילוי "בנות" – קניתי מחשב מדעי למעיין, כדורגל אמיתי לירון כי הכדור המתנפח התפוצץ, המון ירקות ופירות ועוד קשקושים.
שחם התחיל ללמוד נגינה על חליל בבית ספר למוסיקה לא רחוק. כעבור שלושה שעורים הוא הופיע עם נרתיק שחור, חיוך רחב ושלף כלי שנקרא דילובה. הכלי די דומה לסיטאר אבל מנגנים עליו בקשת.
הוא סיפר שהאח של המורה לחליל מלמד סיטאר והוא התחיל ללמוד אצלו. מאז הוא ירד כל בוקר לרם ג'ולה ללמוד. גור הלך לשעורי יוגה מספר בקרים, אחר כך למדיטציה של אנדרו כהן ואחרי שהתעופף לחלוטין בגלל המדיטציה וחזרו לו כאבי הגב הוא הפסיק את שניהם וחזר לקרא ספרים ולנסות לשפר את תנאי מגורינו – שאיפה קצת מוזרה לאור החדרים המרווחים, המטבח המאובזר ושאר הפינוקים שיש בארמון.
גור והילדים הלכו ערב אחד לקונצרט של סיטאר וסקסופון.
שחם התארגן במהלך השבוע למסיבה נוספת אותה תכנן למוצאי שבת בגסט האוס בשם אקש בו היה הקונצרט.
ביום שישי הילדים וגור היו שוב בחוף, ירון ואני נשארנו בארמון. בחוץ הלך והתענן, הערב ירד והתחילו להישמע רעמים שהלכו וקרבו. ירון היה במרפסת בחוץ ופתאום התחיל לבכות מחזיק את העין שלו. מה קרה ירון ? שאלתי.
"רסיס של ברק פגע לי בעין" הוא ענה. הפסיק לבכות ומיד יצאנו שוב למרפסת לצפות בסופה. הברקים הלכו והתקרבו ופתאום הפסיק החשמל. הגג של הארמון הוא מן כיפת זכוכית חצי שקופה ודרכה הואר כל הבית בכל ברק. התחיל הגשם ואז גור ומעיין חזרו וסיפרו שהספיקו להגיע למסעדה לפני. הסופה המשיכה מספר שעות. אחרי האוכל עלינו שוב לארמון ונשארנו בחוץ לצפות. בחיים לא ראינו כזו סופה. הברקים היו ברצף מאירים את ההרים מכל העברים, מידי פעם אפשר היה לראות ברק מזגזג חוצה את השמיים.
החשמל לא חזר עד מוצאי שבת וגם בימים הבאים המשיך לגמגם.
בשבת יצא שוב גור לחפש מקום מגורים וכאשר חזר משיטוטיו ופגש אותי עצבנית ועייפה אחרי יום בו לא הצלחתי להושיב את הילדים ללמווד ואופיר שיכלל את יכולות הפקת הצווחותהמעצבנות מירון ,הוא שמח לספר שפגש משפחה ישראלית מכפר סבא עם שלושה ילדים – שני הגדולים בנים והם בני 13 ו 9 ועוד בת קטנה בת 3 וחצי.
איתן סמדר וילדיהם הגיעו והתגלו כנחמדים ביותר והכי חשוב הילדים שלהם אוהבים לשחק כדורגל, הם תכננו לעבור לגור איתנו בארמון אבל היות והחדר שהם רצו היה עדיין תפוס בחבורת אנגלים נחמדים אבל שיכורים, הם עברו לחדרים במרפסת מעל למסעדה.
מרפסת שכבר מזמן שמנו עליה עין כמתאימה ביותר למשחק כדורגל. ירון מיד הביא את הכדור המתנפח שקנינו לו ברישיקש והם שיחקו במרץ כל אותו אחר הצהריים. הכנו ארוחה, ואכלנו ביחד על המרפסת שלהם.הכדור התגלגל מספר פעמים למקומות מפחידים כמו למשל המרפסת למטה בה גר דוברמן ענק, או לגג של המסעדה שעשוי כולו מאורנית לוהבת (לא פורח אבל מהווה סבך מצל) דבר שהוסיף לאקשן ולכייף של המשחקים.
למחרת יום ראשון 7 ספטמבר עברה משפחת אורנוי לחדר אותו פינו האנגלים. ואחר הצהריים ירדנו כולנו לחוף שלנו לשמחקי מים וחול.
הילדים וגור עלו חזרה לגסט האוס בעוד שסמדר, איתן ואני המשכנו לפוג'ה של הגנגס.
הנהר ירד וחשף את הבמה בה היתה אש, פרחי נזירים ישבו מסביב וזרקו מנחות לאש. מאחוריהם היו כלי נגינה ובחור ואישה ששרו מנטרות במשך שעות רבות. בשיא הטקס הגיע נזיר או גורו בכיר, הודלקו מנורות בצורת קוברות וחולקו צלחות לקהל שבמרכזן אש. כולם נופפו באקסטזה ושרו. החושך ירד ומן הגדה השניה אפשר היה לראות נחש של אורות על פני המים מן המנחות שהושטו על הנהר.
ביום שני נסעתי עם סמדר לרישיקש לבילוי "בנות" – קניתי מחשב מדעי למעיין, כדורגל אמיתי לירון כי הכדור המתנפח התפוצץ, המון ירקות ופירות ועוד קשקושים.
תגובה 1:
איזה כיף לכם
קוראת בשקיקה וממש נמצאת איתכם
רוצה תמונות של הארמון
נשיקות
הוסף רשומת תגובה