Backwater – יומיים על המים

26 נובמבר 2008

דמיינו לעצמכם סירה גדולה, ארוכה. הסירה סגורה בקירות וגג עשויים במבוק. בחלק הקדמי ישנו סלון עם כסאות קש מסביב לשולחן נמוך, מאחוריו פינת אוכל מפוארת עם שולחן זכוכית וכסאות עץ כבדים, על השולחן קערת פירות טרופיים. מסביב לסלון ספסלים. מסביבנו טורחים שני טבחים ונער סיפון אחד מפוזר.

מסדרון ארוך מוביל למטבח גדול מאובזר שבקצה האחורי ובו טורחים 2 טבחים על הכנת ארוחה מפוארת. במסדרון ישנן חלונות גדולים ובו שתי דלתות לשתי סויטות עם מיטה זוגית רחבה שמעליה כילה, שידה יפה וחדר אמבטיה צמוד לכל סויטה. על המיטות היתה אפילו מגבת וסבון (פעם ראשונה בהודו !). בקיצור – הילטון צף.

במפרץ חנו מעל ספינות מלון כאלו. עלינו על הסירה שלנו,שהתברר לנו שהיא מונעת במנוע דיזל ולא במוט במבוק. אחרי דיונים אתיים די ארוכים בהם התלבטנו האם בכל זאת להתחיל בשיט בסירה זו, או לחפש אחרת, היות וקראנו בלונלי פלנט שעל מנת לשמור על הסביבה מומלץ לשכור רק סירה המונעת בעזרת מקל במבוק. בקוצ'ין, ביליתי די הרבה בחיפושים אחרי ספינה כזו, ואכן הסוכנת בקוצ'ין הבטיחה בברושור וגם בשיחה כי הם עובדים רק עם ספינות ידידותיות לסביבה ללא מנוע ועם פנאלים סולריים. בסופו של דבר ויתרנו היות והספינות הגדולות, גדולות מידי להנעה במוט במבוק. לקחנו את התיקים, והתמקמנו בסלון הקידמי, מרגישים כמו מלכים ליום אחד, נרגשים מהחוויה הצפויה.

העובדים הניעו את המנוע ויצאו ברוורס צפוף מבין שאר הסירות לתוך מפרץ מקסים בתעלה רחבה, שסביבו חופים עטורי דקלים. במים סביבנו צפו איים של יקינתון מים, קורמורנים צללו, או עמדו ויבשו את כנפיהם וסירות בגדלים שונים שייטו מסביבנו. יצאנו לתעלה הראשונה – התעלה מוגבהת מסביבתה בסכרי אדמה שעליהם בתים, מעבר לבתים שדות אורז מוצפים. בעצם האנשים גרים וחיים על גדות התעלות שרוחבן הוא מספר מטרים מועט. הכניסה הראשית לבית היא ממדרגות היורדות אל המים.

בדרך חצו את נתיבנו מספר סירות צרות בהן יושב אדם אחד החותר במתינות במשוט בודד, פעמיים לימין ופעמיים לשמאל. סירה רעועה חולפת ובה שני זקנים, אחד חותר והשני שואב מים מקרקעית הסירה.

ירון עבר לסיפון ליד הקברניט (זה שמסובב את ההגה) בתקווה שיותר לו להשיט את הספינה ואכן כאשר הגענו לאגם הגדול הפתוח, הוא קיבל את ההגה ונהג בביטחון במשך כחצי שעה בה השתדל ללא הרף לא לדרוס את איי יקינתון המים.

ירון: כשקיבלתי את ההגה הייתי ממש נרגש. בהתחלה ממש ניזהרתי לא להתנגש גם באיי היקינתון וגם ביבשה שהיתה בכל הצדדים. בהתחלה הוא אמר לי באיזה כיוון לשוט ואז כבר התרגלתי והייתי ממש מבסוט לנהוג כזו ספינה גדולה בעצמי. לקח המון זמן על מנת שהספינה תפנה לכן כל הזמן היה צריך לחכות ואז כשהספינה פנתה התחלתי שוב לנהוג. זו היתה ממש חוויה על הסיפון.

חצינו את האגם שהוא בעצם ימת המים המתוקים הגדולה בהודו המשתרעת בין קוצ'ין בצפון לבין אלפוזה (המכונה וונציה של הודו). עצרנו בגדת האגם ליד חנות בה ניסו לשכנע אותנו לקנות שרימפסים. השרימפסים הגדלים באגם הם שרימפסי ענק וקברניט הסירה סיפר לנו בגאווה כי את השרימפסים הללו מייצאים לכל העולם. עמדנו נפעמים מעל הסל בו הוצעו לנו המפלצות הללו, תוהים האם לאכול אותם לפני שהם יאכלו אותנו. בסופו של דבר ויתרנו על התוספת והטבחים קנו רק את הדגים אותם יכינו לנו לארוחת הערב.

המשכנו לשוט הלאה ועצרנו בתעלה צדדית לארוחת הצהריים. בשתי הגדות חנו עוד ספינות מלון כשלנו והסירה שלנו נאלצה לבצע חנייה מורכבת כדי להשתחל למקום בגדה בדיוק לפני סירה אחרת שגם ניסתה לתפוס את החנייה. גור ירד לסיור בשדה האורז המוריק ואופיר טיפס מיד על עץ השיקמה הקרוב. צחקנו לעצמנו שבטח עוד מאט יגיעו גזלנים למכור לנו ולפני שסיימנו את המשפט עצר לידנו זקן בסירה רעועה וניסה למכור לנו שרימפסים, ובאמצע התעלה,חלפה לה סירה עם פרסומת לתה וקפה אורגניים ומיד הגיעה אלינו סירה קטנה עם המוצרים.

הגיעה זמן הארוחה וקיבלנו מבחר תבשילים מקומיים עם רטבי קוקוס, עוף ואורז. אחרי הארוחה ומנוחת הצוות, יצאנו להמשך השיט. הסירה פנתה לתעלה רחבה, בה שייטו עוד סירות מלון רבות כמותה, מהן קטנות עם חדר שינה אחד ומהן ענקיות – ארבעה חדרי שנה בסיפון התחתון, סלון מפואר עם כורסאות וספון עליון ובו שולחנות אוכל. נופפנו לשלום לאורחים ,הרבה זוגות שנראו בירח דבש, משפחות מורחבות שיצאו לטיול משותף, מעט תיירים זרים והרוב תיירים הודים. בנוסף, שייטו המון סירות פרטיות צרות וארוכות בגדלים שונים. הסירות הללו קרויות סירות נחש. כנראה הן בנויות כך כדי שיוכלו להיכנס לתעלות הצרות ביותר ולתמרן שם בקלות.

משני עברי התעלה הרחבה היו בתים ומעברם שדות האורז. מן התעלה הגדולה התפצלו תעלות קטנות יותר שמעליהן גשרים. לאט, לאט הבנתי שהחלום על שיט אינטימי בתעלות מחופות עצים לא אפשרי כל עוד אנחנו משייטים בספינת מלון ענקית היכולה לשוט רק ב"אוטוסטרדה". לאורך התעלות ישנם רציפים מהם אוספת המעבורת את הנוסעים, קיוסקים קטנים פונים גם הם למים.

ככל ששטנו יותר התחלנו להבין את צורת החיים על גדות התעלות: למעשה זהו מנגנון השקייה ענקי של שדות האורז. כל בית יושב על גדת התעלה, יש לו ירידה למים ולידה אבן עליה עושים את הכביסה (בשיטת החבטה), בצד, ישנו מעין סכר שאותו פותחים כאשר רוצים להציף את השדה, המים חולפים דרך החצר, ליד הבית הבנוי מעט גבוה על בסיס אבן, וזורמים לשדות. כאשר רוצים לשתול, שואבים את עודפי המים חזרה לתעלה. הסירה האטה וחנתה ליד אחד הבתים, השעה היתה כבר חמש וחצי. כאן אנו חונים לחניית לילה אמר הקברניט וגם החלום שלי על שיט חרישי בין הדקלים בחושך טבע בתעלה.

הסירה חנתה ליד בית פשוט ואני שנאחזתי בשרידי החלום לא ויתרתי וביקשתי שיזוז ויחנה במקום טבעי יותר ולא בפתח בית. אחרי ויכוחים בהם העובדים טענו שאסור להם לחנות במקום אחר פרט לזה, התברר לי שזה הבית של הדוד של בעל הסירה ולכן נוח לו לחנות שם ללילה ואולי זה גם מן הסדר כספי מסויים. לא ויתרתי ולכן הם ירדו, התירו את הסירה, הסתובבו חזרה עד שחנינו ליד שדה נחמד עם דקלי קוקוס וסדנת מלאכה קטנה בה שיפצו סירה גדולה.

ירדנו מהסירה כדי להספיק לראות את הכפר מהיבשה עוד לפני הלילה. נכנסנו פנימה מהשביל על הגדה בשביל קטן יותר ליד תעלה קטנה שהסתיימה בחצר פרטית, חזרנו והמשכנו ללכת, פנינו ליד קיוסק ומתחת לגשר לתעלה שהמשיכה עוד ואז חתכנו דרך שביל לכיוון השדות. היתה זו שעת שקיעה, שדות האורז המוצפים השתרעו מכל הכיוונים במרחב הפתוח שרק בשוליהם נטועים עצים. בין השדות ישנם סכרים מוגבהים ועליהם הלכנו. בהמשך פגשנו להפתעתנו את גור שבא לקראתנו. גור ומעיין נשארו לטייל ואופיר ואני חזרנו לסירה.

בחוץ כבר החשיך, מעל האופק המזרחי ראינו סערת ברקים ובתעלה לידנו עברו סירות צרות, אורות קטנים השתקפו בתעלה מהבתים ומעוד סירות מלון שחנו בצד. אכלנו ארוחת ערב מפוארת ופרשנו לישון.

בבוקר גור ואני התעוררנו מוקדם על מנת להספיק לשוט בסירה קטנה בתעלות מסביב. ניסינו להעיר את הילדים שיצטרפו אך ללא הואיל, הילדים סיפרו שהם נאבקו בכילה הקטנה כל הלילה, נאכלו על ידי יתושים וגם היה להם די חם והם רוצים לישון. אחרי מאבקים נואשנו ויצאנו רק שנינו עם זקן שהשיט אותנו בסירה קטנה וצרה דרך התעלה הגדולה לתוך התעלה הצדדית.

היתה זו שעת בוקר מוקדמת, גברים וילדים התרחצו במים, צחצחו שיניים, נשים וזקנות חבטו בכביסה באבנים על הגדה. מעל התעלה היה גשר עץ קטן, לא היה לנו ברור האם צריך להתכופף מתחתיו, אבל אז אדם אחד שהיה על הגדה משך בחבל שהיה שם והגשר התרומם. כשעברנו אותו הוא הוריד בחזרה את הגשר. התעלה הובילה לתעלה רוחבית אחרת בו שטנו בשקט, הסתובבנו וחזרנו לסירה.

כשהגענו העובדים כבר התארגנו לתזוזה חזרה לאלפוזה. מולנו חלפו סירות נוסעים עמוסות בילדים עם שלטים שציינו את שם המוסד – בית ספר יסודי, בית ספר תיכון וכדומה, היו אלו ההסעות של בתי הספר שאוספות ילדים מהמזחים בצדדים. הסירה לא ממש עוצרת אלא מתקרבת, מאיטה מעט, הילדים קופצים מהר והיא ממשיכה בדרך.

כעבור כשעה הגענו חזרה למעגן, הורדנו את הציוד ונסענו לעיר על מנת לתפוס את המעבורת לקוטיאם הנמצאת בצידו השני של האגם וממנה ניסע לקומילי.

מעבורת לקוטיאם 27 נובמבר 2008

כשהגענו לרציף, התברר לנו שהמעבורת יוצאת רק באחת עשרה וחצי. הסירה שנראתה כמו אוטובוס חבוט עם ספסלים וכסאות (דמויי כתר פלסטיק) חנתה כבר ליד הרציף. העמסנו עליה את הציוד ויצאנו בתורות לתור את הסביבה. קצת קניות של פירות כענבים מתוקים, קצת עוגיות וקצת בדי לונגי שהם הלבוש המקומי של הגברים.ירון רכש אקדח פלסטיק שהתפרק עד סוף השיט. לאט, לאט נאספו האנשים והמעבורת יצאה לדרך בצפירות רמות. יצאנו שוב לכיוון המפרץ והתעלות בשיט איטי ומזגזג בין הרציפים שעל הגדות..כל הזמן עלו אנשים וירדו מהמעבורת, בעוד היא לא עוצרת אלא מתקרבת לרציף, מאיטה ומיד ממשיכה הלאה. אישה עם תינוק דילגה בקלילות מהסירה למזח, 3 זקנים שעמדו על הרציף ולידם סלים עגולים גדולים סגורים מלמעלה, העבירו פנימה את הסלים ונכנסו אחריהם, משאירים אותנו תוהים מה יכול להיות בתוך הסלים הללו. עיט ענקי עמד ליד חנות ועד שתהינו אם לקרא מהר לילדים שיראו אותו המעבורת הפליגה הלאה. וכך הלאה, לוקחת מישהו בצד אחד של התעלה, חוצה לצד השני באלכסון מה ומוסרת מכתבים לדוורית שמחכה על מזח מקורה בצד השני.

ירון, שנהג כבר בהמון כלי רכב ביבשה ובים החליט שהוא צריך להשיט גם את המעבורת והתחיל עם הנהג. הנהג שישב במין תא קטן ליד המנוע ושלט במספר מנופים הזמין אותו וירון ישב שם והשיט את המעבורת. ברגע שהוא דיבר עם הנהג הוא משך את המוט והמעבורת שטה מהר ואז הנהג מהר האיט בחזרה.

כשהפלגנו הלאה התמעטו הבתים והאנשים. נותרו רק שדות אורז נרחבים משני הצדדים ומידי פעם נראה אדם בודד זורה משהו או עובד עם מעדר. לאט, לאט ראינו יותר ויותר ציפורים, עופות מים – קורמורנים ששטו בלהקות קטנות, חלקם צוללים וחלקם עומדים ומייבשים את הכנפיים, להקת ברווזים ענקית שצבעה את השדה בצד. אנפות, שלדגים צבעוניים ממספר מינים.

כשנכנסנו לפאתי קוטיאם התחילה להופיע אשפה בתוך המים, אחר כך חזרו הבתים והאנשים – איש אחד לבוש יפה אסף את שקיות הקניות מתחתית הסירה הקטנה שלו ונכנס לבית די מפואר, מישהו התחרה עם אופנוע במעבורת.

מולנו הופיע גשר גדול ואיש אחד שעמד בצד התחיל למשוך בחבל עד שהגשר התרומם והמעבורת עברה מתחת. משייטת הלאה עד למעגן בו ירדנו – כולנו, פרט לירון שמשום מה רצה להמשיך לשוט. לנו לקח יומיים לחזור להרגיש יציבים על האדמה אחרי יומיים במים.