סיבובי חופים על הקטנוע

גור: אחר צהריים אחד, כאשר הייתי בדרכי למופסה (העיר הקרובה) עם שחם שחיפש כבל למחשב שלו, שכרתי מפטר, ווספה נחמדה ב 150 רופי ל 24 שעות. למחרת בבוקר נסעתי עם אופיר לחוף כרם הממוקם כ 3-4 ק"מ צפונית לארמבול. בדרך עברנו ברמה צחיחה ובה חוות דלילות ואז ירדנו במדרון עם סלעים אדומים לתוך ג'ונגל צפוף וחשוך שהיה מלא בבתים ומשקים. שוב עלינו על מדרון לפני נהר גדול שגדותיו ואיים ירוקים בתוכו מכוסים במונגרובים, הגענו למעגן של מעבורות במפגש של הנהר והים. החוף נתן תחושה של נידחות, לאורכו שורת קאזוארינות אדירות ושתיים מהם חשופות שורשים בשל סחף הגלים. אופיר נהג והצליח להשתלט יפה על הנהיגה.

אופיר: אבא החליט ללכת לסיבוב לאורך גדת הנהר כדי לראות את המונגרובים והציע לי להתאמן בנסיעה בווספה. נסעתי על הכביש עד לכפר במרחק כ 700 מטרים.התחושה היתה כמו בנסיעה על אופניים עם פחות מאמץ ופחות שליטה. כשהגעתי לכפר הסתובבתי וחזרתי, כשראיתי שאבא עדיין לא חזר המשכתי בסיבובים. אחרי שסיימתי אחד מהסיבובים וחזרתי, הגיעה המעבורת ואיתה מכוניות רבות ואופנועים והייתי צריך לפלס את הדרך בחזרה. עצרתי בצד וחיכיתי שכולם יעברו. אחרי שראיתי שאבא חזר הוא החליט שאני אסיע אותו מעט. נסעתי חזרה עם אבא עד לחוף שהיה במרחק כמה קילומטרים, שם חניתי ואבא היה ממש גאה בי. הלכנו על החוף ומצאנו גרעינים ענקיים על החוף (כמו שעמליה הביאה לנו מתאילנד). כשחזרנו לא הצלחנו להתניע את האופנוע, רק אחרי כמה זמן גילינו שצריך ללחוץ על הברקס לפני ההתנעה. חזרתי חזרה לארמבול.

במהלך הימים הבאים, הסתובבנו בכל החופים באזור. ביום למחרת מעיין גם התנסה בנהיגה.

מעיין: כייף, די נחמד, כמו אופניים.

עם מעיין וירון נכנסנו לסיבוב בנחל כדי לראות את המונגרובים. דרכנו על שורשי המונגרובים שהם דוקרנים וגם על קונכיות. המשכנו דרומה – לאורך קילומטרים חופים לבנים אינסופיים, עם בקתות קש מתחת לדקלי הקוקוס, כבישים ארוכים צרים ומפותלים בתוך כפרים ירוקים, ירוקים. פה ושם פיקוסים אדירים עטופים לגמרי בשורשי אוויר עצומים כך שלא ניתן בכלל לראות את הגזע הראשי, כפי שנאמר: מרוב שורשי אוויר לא רואים את העץ (אופיר).

לביקורים בחווה האורגנית נסעתי שוב עם הווספה. כשחזרתי עם אופיר מהחווה נתקענו בלי דלק. נהגי המוניות נחלצו לעזרתנו בלבביות ולא ניצלו את ההזדמנות להפקעת מחירים, קנינו מהם דלק והמשכנו בדרך.

כל כך נקשרתי לווספה שלא רציתי להחזירה כעבור 24 שעות והיא נשארה איתנו עד סוף השהייה בארמבול. כשהחזרתי אותה, הסתבר לי שמקצועו של פטר הוא תיווך נדל"ן והוא הציע לי לקנות אי בנהר ! הסכמתי בשימחה ומאז אני בעליו הגאה של אי מונגרובים חסר ערך לחלוטין (סתם, לא באמת).